מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִֽיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְהוָֽה׃
פֿיל זײער פּנים מיט שאַנד, אַז זײ זאָלן זוכן דײַן נאָמען, גאָט.
מלבי"ם באור המילות
קלון. י"ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש שרפה מאש הבוער שהכיר:
מלבי"ם
(יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה:
מאירי
מלא פניהם קלון ר״ל בני עמנו כי בהנצלם מצרותיהם ישובו אליך ויעבדוך ואין לפרשו על האויבים שהרי נאמ׳ אח״כ ויחפרו ויאבדו ואולי אמרו וידעו כי אתה ה׳ וגו׳ ע״ד ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.