יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹֽא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃
דער װאָס געבערט אַ נאַרן, איז דאָס צו זײַן קומער, און דער פֿאָטער פֿון דעם נידערטרעכטיקן האָט ניט קײן נַחַת.
גן נעול
[משלי יא, ל] "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חָכָם". פירוש "חכם" שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. והענין כי הצדיק ההולך בדרכי החכמה עושה כמצות החכמים ותורתם, הנה פרי מעשיו כפרי עץ חיים, אשר האוכל ממנו וחי לעולם. וכן פרי מעללי הצדק לחיים, וחי בהן לעולם, וכדרך (ישעיה ג, י) "אִמְרוּ צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". ונאמר על הצדיק (תהלים א, ג) "אשר פִּרְיוֹ יתן בעתו", ובתורה נאמר (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ותרגום אונקלוס ז"ל "וִיְחֵי בהון בחי עלמא". ואולם החכם נכבד מן הצדיק, שמלבד שהוא נוהג בדרכי החכמה ועושה צדקות, כי בעבור אלה מתואר "חכם", הנה בהיות החכמה אסופה בנפשו, ומשכיל בחכמה ומבין במליצותיה, הוא לוקח במתק שפתיו גם נפשות זולתו, וּמְקַרְבָן אל החכמה במשליו ובשכל מוסריו, ומביאן לדרך החיים ומלמדם תורה, וכדרך (קהלת י, יב) "דברי פי חכם חן" המבואר למעלה (חדר ג' חלון ג'). ומלת "לוקח" כמו (ירמיה כג, לא) "הלוקחים לשונם וינאמו נאם". ופירוש רד"ק ז"ל "המחליקים לשונם, וכמו (משלי יז, כא) "הטתו ברוב לקחה", כלומר במתק שפתיה תדיחנו" ע"כ. ופה נזכר לטובה שבמתק שפתיו בדברי חן ושכל טוב מְקַרֵב הנפשות אל החכמה והצדק. והנה אם פרי הצדק כמו עץ חיים, וידוע שהעץ הנטוע בגן צריך שירד עליו הגשם והמטר, או שיהיה שתול על פלגי מים, וּמִשִׁפְעָם יגדל ויצליח, ואם יחדל המטר ויעמוד בערבה לא יראה טוב. ודומה לזה מעשה הצדק והכשרון מתקיימים ונשפעים על ידי מֵי החכמה והתורה. כי המוסר ודברי שכל טוב וטעמי תורה מצמיחים בלב הצדק ומעשה החכמה, וכדאמרינן (קידושין מ, ב) "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". ולכן אם הצדק נמשל לעץ חיים, תִּמָשֵׁל התורה והחכמה למקור חיים. כמו מקור מים שממנו שואב העץ רעננו, כן שואב המעשה הטוב מן התלמוד. ומטעם זה אמר במקום אחר (משלי יג, יד) "תורת חכם מקור חיים", ויתבאר בסמוך.