יִפְרְצֵ֣נִי פֶ֭רֶץ עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶץ יָרֻ֖ץ עָלַ֣י כְּגִבּֽוֹר׃
ער צעברעכט מיך אַ בראָך אױף אַ בראָך, ער לױפֿט קעגן מיר װי אַ קריגסמאַן.
הכתב והקבלה
ויפצרו באיש. פירשוהו לחיצה ודחיקה בגופו, שהיו דוחקים אותו מן הדלת לפי שלא היה רוצה להתרחק מפתח הבית. אמנם מאמרם נרע לך מהם נראה כוונתם לעשות עמו רעה גדולה מאד, ודחיקתם אותו בגופו להרחיקו לבד ממקומו הוא דבר נקל לפי מחשבתם הרעה. לכן יותר יתכן לומר כי מלת ויפצרו כמו ויפרצו בהפוך אתוון כמו כבש כשב. וכבר מצאנו כי שתי הלשונות אלה מתחלפין זה בזה. אמר (ש"א כ"ח) ויפרצו בו עבדיו במקום ויפצרו, ויפרץ בו (מ"ב ה') במקום ויפצר, ויהיה כאן טעם ויפצרו עשו בו שברים חבורות ופצעים, כענין יפרצני פרץ על פני פרץ (איוב ט"ז). גם לחד ממחקרי לשון שרש פצר תמצית מובנו גרידה ושרטוט (איינשניידען). באיש בלוט. הוסיף מלת איש, להורות על גודל עזות פניהם, אף שלוט היה איש, כלומר חשוב במעלתו, עד שמינוהו לשופט עליהם, כמ"ש יושב בשער סדום, בכל זה לא נסוגו אחור מלפגוע בו:
שד"ל
וכן יפרץ: שרש פרץ הוא פעל יוצא, וענינו שבירה, כמו יפרצני פרץ על פני פרץ (איוב י"ו י"ד), ובפרט הריסת גדר וקיר כמו למה פרצת גדריה (תהלים פ' י"ג), ואח"כ שמשו בו כאילו הוא פועל עומד, ואמרו ופרצת ימה וקדמה (ברא' כ"ח י"ד) שענינו תהרוס כל גבול ותגבר על כל מונע ותתפשט ימה וקדמה, והושאל על כל דבר המתרבה יותר ממנהגו של עולם, כאילו הוא פורץ הגבול אשר שם לו הטבע, כגון כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב (ברא' ל' ל'), ומקנהו פרץ בארץ (איוב א' י'), וגם אמרו על האדם שהוא פורץ, והכוונה שנכסיו מתרבים, כמו ויפרץ האיש מאד מאד ויהיה לו צאן רבות (ברא' ל' מ"ג), ואולי אמרו ג"כ לשון פריצה על תוספת כח וחוזק וזו דעת המתרגם הארמי שתרגם כן סגן וכן תקפין. ולדעת אינו זז מענין הרבוי במספר כאילו אמר וכאשר יענו אותו כן היו מתרבים, וכן היה רבויים יוצא מן המנהג הטבעי.
ביאור הרד"ל
(ל) והיו הבנים כגבורי כח בתוך מעיה. חסר כאן מה היה, ובת"י הלשון ואידחיקו בניא במעהא כגיברין עבדי קרבא, וכאן אפשר צ"ל הבנים רצים כגבורי כח (וכמ"ש ראב"ע שהוא מלשון מרוצה והצד"י כפול וכמו כברקים ירוצצו), שכן מצינו לשון ריצה בגבורים כד"א כגבור לרוץ ארח [תהלים יט] ירוץ עלי כגבור [איוב טז], ומפרש שהיו רצים הולכים ובאים בתוך מעי' כגבורי כח: