בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ אשתנו [אֶשְׁתַּנִּ֔י] עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃
דענצמאָל איז נבֿוכַדנֶצר אָנגעפֿילט געװאָרן מיט גרימצאָרן, און דער אָנבליק פֿון זײַן פּנים האָט זיך געביטן אַקעגן שַדרַכן, מֵישַכן, און עַבֿד-נגוֹן; האָט ער זיך אָפּגערופֿן און האָט באַפֿױלן אָנצוהײצן דעם אױװן זיבן מאָל אַזױ פֿיל װי מע דאַרף אים אָנהײצן.
Rashi
“Tammuz” is an expression of heating, like (Dan. 3:19): “more than it was wont to be heated (לְמֵזְיֵהּ)”; (ibid. 22), “and the furnace exceedingly hot (אֵזֵהּ).”
Chizkuni
מזי רעב, “the wasting due to famine;” burned by hunger; compare Daniel 3,19, למזי לאתונא, “to heat up the kiln;”
Da'at Zekenim
מזי רעב, “wasting famine;” compare Daniel 3,19 for use of the word מזי. We read there למזי לאתונה חד שבעה, “to heat the kiln seven times.” The people’s skin would be full of holes and blisters due to excessive pains caused by hunger.