ציטירנדיקער פּירוש אויף זכריה 4:13

הקדמה ג שהחלום והנבואה הם ממין א' ולא יתחלפו כי אם בפחות ויתר לפי ששניהם מפעולת הכח המדמה והרכבותיו כשיחול עליו השפע, ולכן תהיה פעולתו בנוח החושים ובבטולם. והוכיח ההקדמה הזאת ממ"ש ז"ל חלום א' מששים בנבואה, ואמרם נובלת נבואה חלום, ומאמר התורה אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וביאר הרב שמראה נגזר מן ראה והוא כשיגיע לכח המדמה משלמות פעולותיו עד שראה הדבר כאלו הוא מחוץ וכמו שפירשתי למעלה. וההקדמה הזאת היא מבוארת השקרות כפי שרשי התורה האלהית, לפי שהחלום בהרכבותיו וציוריו, הוא מפעל הכח המדמה, ואם ימצא בו פעמים ההיזק (צ"ל החיזוק) הנה יהיה להיותו מסודר והכח המשער חזק בעצמו, וזהו אשר קרא הרב שפע השכל הפועל, ר"ל שהצורה שנשפעה עליו בתחלת היצירה היתה ממוצעת וכפי המזג הנאות, ולכן השפיע השכל הפועל שמה צורה נאותה, אבל פעל החלום ההוא הפרטי הנה אין ספק שהוא מהכח המדמה. לא כן הנבואה שהיא התוודעות אלהי יבא על נפש הנביא כפי מה שיראה חכמתו העליונה, ואיך יהיו שניהם ממין א', הנה החלום הזה הוא מפעל הכח בעצמו והנבואה היא מפעל הש"י, ומה לתבן את הבר. ועם היות שפעמים יראה הנביא בנבואתו צורות דומה לראיית הצורות אשר יהיו בחלום, לא מפני זה נאמר שהם ממין אחד, כמו שהצורה הנראית במראה אינה ממין הצורה העצמית הנמצאת מחוץ, וכבר ביאר הנביא ירמיהו ע"ה (כ"ג כ"ה כ"ט) ענין שקרות זה המאמר באומרו שמעתי את אשר אמרו הנביאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי וגו' הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע. ר"ל שהנביא האמתי לא היה אחד במין עם החולם חלום, לפי שהחלום הוא מכח האדם ודמיונו והוא אומר הנביא אשר אתו חלום ר"ל שהיה החלום מאתו ומכחו המדמה, ואם היה כן היה ראוי שיספר אותו במדרגת חלום, ואמנם הנבואה אינה מאתו, וזהו אומרו ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת. גלה בזה שהנביא לא יראה דבר מעצמו ולא ישמע דבר מפעל דמיונו, אבל הם דברי השם מגיעים אליו, ולכן אין בהם אצלו ספק, ואם היה מה שיראה מפעל כחו המדמה היה מספק בנבואתו, והוא אומר ידבר דברי אמת. ולפי שהיה לאומר שיאמר, הנה ראיית הצורות בנבואה דומה לראיית הצורות (בחלום), לכן אמר להשיב לזה מה לתבן את הבר נאם ה' הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע, ר"ל שהשפע הנבואיי כשיגיע לנביא ירגיש בעצמו חוזק נמרץ מה שאין כן ענין החלומות ששוא ידברו, והם הרהורים וציורים שאין בהם ממש, והוא ממה שיורה שאין הנבואה ממין החלום ולא מסוגו. ואמנם מה שאחז"ל חלום אחד מששים בנבואה, לא אמר זה כי אם על ההצדק, שעם היות שפעמים יהיה חלום האדם צודק, לא מפני זה ישתנה להצדק הנבואה, כי הצדק שיבא בחלומות הוא על המעט, וכמו שאמרו הם עצמם אין חלום בלא דברים בטלים, עד שלא ימצא הצדק בו אחד מששים בנבואה. ואמנם אמרם נובלת הנבואה חלום, אינו סותר למה שאמרתי והוא דמוי נפלא אבל לא מאותה הבחינה שלקחו הרב, והוא שהנובלת הוא חומר הפרי ולא הגיע לקבול הצורה אשר יגיע בו חום השמש ולכן נבול יבול כי אין לו על מה שיסמך, וכן הוא ענין החלום, ציורו ודמיונו הם חומריות מעצמו, ולכן פקודתם בעת יאבדו ויפלו לארץ כדבר חמרי שלא קבל הצורה האמתית הבאה אליו מחוץ. אמנם הנבואה תקבל השפע מהש"י ובזה יהיה פרי שלם טוב למאכל ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, לא שיהיה החלום ממין הנבואה, כי הדברים שהם מתחלפי הצורות אינם ממין אחד. ואמנם כתובי התורה אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא נודה לרב שהיה המדבר שם השכל הפועל, ואין פי' הכתוב כדבריו, אבל עניינו שכאשר אהרן ומרים דברו במשה נראתה להם הנבואה פתאום מהש"י בלי אמצעי כמו שהיתה באה למשה, כדי שירגישו בחוזק המושג והיותם בלי מוכנים לקבלה כמו שהיה משה, ולכן אמר אליהם שלא היה עניינם שוה למדרגת מרע"ה, לפי שהם היו רואים הדברים כמו שיראה אותם במראה המלוטשת שכאשר יעמדו נגדה יתרשמו בה, והנביא רואה אותם הדברים נרשמים בדמיונו כמו שיראה בהיותם במראה, וזה אומרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע, ר"ל אם יהיה נביא אחד מכם א"א שתעלה מדרגתו להשיג הדברים הנבדלים בעצמם, אבל במראה אליו אתודע, ר"ל שההתוודעות שיבא לנביא יהיה כמו הרואה הדברים במראה, ואם ישמע קול דברים הנה יהיה בבטול החושים והוא אומרו בחלום אדבר בו, ר"ל שהדבור יבא אליו בכמו חולם חלום בבטול חושיו, לא שישמע את הקול בהקיץ כמשה, ולכן המשיך לומר לא כן עבדי משה, והזכיר בו ד' דברים כנגד ד' חסרונות שימצאו במה שיראה האדם מתוך המראה. א', שהצורות אשר יראה האדם במראה לא יראה מהם כי אם שטחיותם החיצוני, אבל מה שיהיה בפנימיותם לא יראה אותו האדם במראה, וכן הענין בנביאים שעם היות שיראו הדברים בנבואה לא ידעו ולא יבינו פנימיותם אם לא יגלה אותו המלאך הדובר אותם, וכמ"ש (זכריה ד' י"ג) הלא ידעת מה המה אלה ואומר לא אדני, ואמר דניאל (י"ב) ואני שמעתי ולא אבין. אמנם מרע"ה לא היה רואה הצורות במראה בשטחיותם, אבל היה רואה בהם בסתר המדרגה לפני ולפנים, והוא אומרו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ר"ל שיכנס בכל הבית חדר בחדר ולא יעלם ממנו דבר. ב', אשר ימצא הצורות הנראות במראה הוא שהצורה הנראית שמה לא תשיב אמרים לרואה אותה ולא תענה אותו דבר, ואמנם יוכל לראות מאותה צורה רמיזות בפנים או בידים ושאר האיברים, כפי מה שיעשה אותה הצורה אשר כנגדה, לא שישמיע אותה צורה הנרשמת במראה קול ודברים אם לא יצא הקול והדבור מהצורה הנמצאת אשר כנגדה, כי הנה הצורה הנראית במראה שהיא רושם הצורה העומדת נגדה לא יצאו ממנה קול ודברים כי אם מהצורה הראשונה העיקרית אשר כנגדה, וכן היה העניין בנביאים שעם היות נבואתם על ידי מלאך לא היו מגיעים הדברים ממנו ולא יצוום ולא יענם דבר, כי אם הש"י שהיא הצורה העצמית האמתית הנרשמת שמה באותו המלאך הדובר בהם והנראה אליהם באותה המראה, ולכן היו הנביאים מייחסים נבואותיהם כלם להש"י, ויהי דבר ה' אלי לאמר, ויאמר ה' אלי. ולפי שעם היות נבואתם מהמלאך הדובר בם שהוא בצורה הנרשמת במראה, הנה הדברים לא היו יוצאים אלא מהקב"ה, אמנם מרע"ה לא היה כן, כי אותו שהיה רואה הוא עצמו מדבר אליו, ועל ז"א פה אל פה אדבר בו, ר"ל שלא היה מבין הדברים מהצורה הנרשמת במראה מפאת רמיזות כשאר הנביאים כי פה אל פה ידבר בו, ולמשמע אזניו יוכיח, ודעת שפתי המדבר אתו ית' ברור מללו. ג', שהרואה הצורה במראה אינו רואה הצורה המבוקשת עצמה כי אם דמות דיוקנה והוא הנבואה שלו המחוקה שמה, ודוגמת זה יגיע לנביאים, שאפי' הדברים המושגים להם הרבה מהם אינם מושגים אצלם רק במשלים וחידות אשר יתחקו בהם העניינים בנבואת המראה, וזה נתבאר ממשלי הנביאים כלם, וכמו שאמר חוד חידה ומשל משל, ואמר הנה ממשל משלים הוא, אשר זה ממה שיסתיר הרבה מהכוונות עד שיוצרכו אל ביאורי נבואיי, כמו שנתבאר מדבריהם, או שתהיה עליהם קשה הבנתם, אמנם מרע"ה לא היה כן, והוא אומרו ומראה ולא בחידות, ר"ל שלא היה מביט במראה בקמ"ץ שהיא אספקלריא שראה הנביא, אבל הוא היה מנבא במראה הדבר בעצמו, ולכן לא ישיג אותו בחידות ומשלים ולא יתחלף לו דבר ולא תקשה עליו הבנתו. ד', שהמביט במראה יצטרך בהכרח שיהיו פניו כנגד המראה ואחוריו כנגד הצורה העצמיית הנרשמת בה, שאלמלא כן לא יוכל לראות צורת המראה, ולכן יתחלפו הענינים הנראים שכל הדברים שתראם ימיניים הם שמאליים ואשר יהיו שמאליים הם ימיניים, ודוגמת זה בנביאים שכדי שיראו הצורות באותה מראה והיא האספקלריא המיוחדת להם, יצטרכו להכין חמרם ראשונה ולהטיב לבם שם על ידי מאכל ומשתה, כענין יצחק שאמר הבא לי ציד ועשה לי מטעמים, או על ידי הנגון כמ"ש ועתה קחו לי מנגן, וזולתן זה מהעניינים שהם הסבת עורף אל הנרצה והסב פנים אל המקבל, מה שלא היה כן במשה, ועז"א ותמונת ה' יביט, ר"ל שהיה מביט בצירה העצמית, ולא יצטרך להפוך ערף אליה להכין עצמו, כי הוא תמיד היה מוכן ומזומן לנבואה. ומפני היות נבואתם באספקלריא שאינה מאירה והיא המראה אשר זכר ואשר ימצאו (בו) החסרונות ההמה, והיתה נבואת משה ע"ה משוללת מכל זה, לכן היה סוף הדברים ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. הנה התבאר מכל זה שמה שאה"כ במראה אליו אתודע אינו נגזר מן ראה, ולא נאמר על התחזקות הכח המדמה והרכבותיו עד שיהיה הדבר כאלו הוא מחוץ, כי זה הוא מפעל הנכפים והחולים, וחלילה לשם מתת נביאיו דומים לשוטים ולמשוגעים ולחולים בהתרשמם בעיניהם הצורות שאינם מחוץ, ולא נאמר על זה מראה, כי אם על הדברים אשר היו רואים בנפשותם, והיא המראה והאספקלריא שלהם, וימשך מזה שהנבואה אינה ממין החלום והוא מה שרציתי לבאר: