וַיָּ֨נַח יְהוָ֤ה לָהֶם֙ מִסָּבִ֔יב כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבוֹתָ֑ם וְלֹא־עָ֨מַד אִ֤ישׁ בִּפְנֵיהֶם֙ מִכָּל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם אֵ֚ת כָּל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם נָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיָדָֽם׃
און גאָט האָט זײ באַרוט פֿון רונד אַרום, אַזױ װי אַלץ װאָס ער האָט געשװאָרן זײערע עלטערן; און קײנער פֿון אַלע זײערע פֿײַנט איז ניט באַשטאַנען פֿאַר זײ; אַלע זײערע פֿײַנט האָט גאָט געגעבן אין זײער האַנט.
מנחת שי
ואיש לא עמד לפניהם. בכמה ספרי הדפוס ובקצת ספרים כ"י כתוב בפניהם וכן מתורגם באפיהון אכן בהרבה מקראות כ"י וגם בדפוסים קדמונים כתו' לפניהם בל"מד ובס"א כ"י ישן כתוב שכן נתקן בהלל וכתב החכם לונאזו שכן עיקר עוד מצאתי במקרא של חכם הנזכר שעל פסוק ולא עמד איש בפניהם יהושע כ"א נמסר ב' ונקטו ודין ע"כ ופי' ונקטו ר"ל פסוק האמור ביחזקאל ו' ונקטו בפניהם ומהכא שמעינן דדין דאסתר כתוב לפניהם בל"מד וכן מצאתי במחזור קדמון:
ביאור הרד"ל
(צח) א"ל המלך חיי ראשי ומלכותי. לפי הנראה חסר כאן עוד דברים שהיה מרבה המן כדכתיב בתרגום שני ובילקוט וכ"ה הלשון בילקוט עד מתי אתה מרבה שיחה לפני, ונדרש זה ממ"ש מהר קח מכלל שהיה מסרב המן, אבל ענין השבועה אין לו סמך במקרא, ואולי י"ל מדכתיב אל תפל דבר, שלשון זה רגיל לכתוב במקרא בדבר ה' או במלך כשנשבע על קיום הדבר (כמ"ש [יהושע כא] ככל אשר נשבע וגו' לא נפל דבר [שמואל א יד] חי ה' אם יפול משערת וגו' וכ"מ, ומזה ילפינן דהאי אל תפל דבר ג"כ בשבועה א"ל):