וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהוֹנָדָ֤ב בֶּן־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת־יַ֙יִן֙ כָּל־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃
און מיר האָבן צוגעהערט צו דעם קָול פֿון יהוֹנָדָב דעם זון פֿון רֵכָבן, אונדזער פֿאָטער, אין אַלץ װאָס ער האָט אונדז באַפֿױלן, ניט צו רטרינקען קײן װײַן אַלע אונדזערע טעג, מיר, אונדזערע װײַבער, אונדזערע זין, און אונדזערע טעכטער;
מנחת שי
ולבלתי ראו. מה שנמסר במסור' הדפוס כאן הוא לשון מבולבל והריני כותב בלשון ברור כל פסוק דאית ביה תרי לבלתי קדמאה לבלתי בלא וא"ו תניינא ולבלתי בוא"ו בר מן א' לבלתי הביא משא וגו' (ירמיהו י״ז:כ״ד) דאית בההוא פסוקא תרי לבלתי בלא וא"ו וכל פסוק דלית ביה אלא חד לבלתי היא בלא וא"ו בר מן ד' דאינון ולבלי בוא"ו וסימנהון לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא (ירמיה סוף סימן י"ז) אם תפרו את בריתי וגו' ולבלתי היות (ירמיהו ל״ג:כ׳) ולבלתי בנות בתים ולשבתנו (ירמיהו ל״ה:ח׳-ט׳) ההלכים אחר רוחם ולבלתי ראו אלין ולבלתי ולית להון זוגא:
עץ יוסף
ומשפחות סופרים. היינו סנהדרין. יושבי יעבץ. תלמידי יעבץ שהיה אדם גדול בתורה. תרעתים. שהיו יושבים בשערי ירושלים כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. שמעתים. ששמעו מצות אביהם שצוה להם שלא ישתו יין כדכתיב בירמיה. דבבני יונדב בן רכב תשמעי קרא והם היו מבני בניו של יתרו כדמפרש המה הקנים. סוכתים. שהיו יושבין בסוכות דכתיב ונשב באהלים [רש"י]: