ציטירנדיקער פּירוש אויף ירמיהו 36:15

בלילה ההוא נדדה וגו'. איתא בגמרא (מגילה פ"ק) א"ר תנחום נדדה שנת מלכו ש"ע ורבנין אמרי נדדו עליוני' ותחתוני'. אמר רבה נדדה שנת המלך אחשורוש ממש נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצה קא שקלי עליה דההוא גברא למיקטליה. הדר אמר אי הכי הוה לא הוה איניש דרחים לי ומודע לי. או דילמא איכא איניש דעביד בי טבותא ולא פרעתי', מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ע"כ, פרש"י שנת מלכו של עולם דוגמתו ויקץ כישן אדני לנקום נקמתו. נדדו עליונים שהיו מלאכים מבהילים אותו כל אותו הלילה ואומרי' כפוי טובה שלם טובה למי שעשאה לשון מורי וי"מ נדדו עליונים לבקש רחמי' על הדבר מאי דקמן דזמינתיה, מה זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש הוא זה ע"כ, ומימר' זו מתבארת היטב מתוך דברי המדרש בילקוט (סימן תתרנ"ו) כי על מ"ש ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם, איתא התם ובשתי שעות מהלילה נשמעה בכייתן למרו' ותפלתם של אבות. אמר הב"ה למלאכי השרת בכיית קטנים אני שומע כגדיים וטלאים וכקטני בני אדם. אמר משה לפני הב"ה לא גדיים וטלאים אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום ג' ימים וג' לילות ואסורים בחבלים ובשלשלאות ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ומניחים את תורתך מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם וכו', וביאור הדברים שאלתו ית' כי הוא שומע קול כבהמות וכבני אדם ומזה יראה שמצד אין להם זכות והם כבהמות, ומצד יראה שיש להם זכות והם כבני אדם, והדין נותן כי יש שם מימיני' ומשמאילי', ומלאכי השרת הליצו כי הם קטני עמו ואחרי שאין הב"ה דן את האד' אלא כפי מעשיו של אותה שעה כדאית' בגמר' (ר"ה פ"ק) וזה להם ג' ימים וג' לילות בתענית מאין ספק שיש להם זכות ומה שנשמע קולם כגדיי' וטלאים הוא ענין צער כי למה יהיו נשחטים כגדיים וכטלאי' אחר שיש להם זכות כמדובר. ועוד טענו כי אף אם הונח שאין להם זכות ראוי ליעשו' להם נס מפני עקת רשע כי הוא מחרף ומנאץ וכתיב (דברים ל"ב כ"ז) פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה, וענין ומניחי' את תורתך נראה לי דטעו' נפל בספרי' והגי' ואינם מניחים את תורתך וכן מתברר שם במאמר ההוא, והודיענו רז"ל גודל אהבתו ית' לעמו כי גם שהונח לפניו צרת בניו וחילול שמו, לא פנה אל מה שנמשך מחילול שמו רק אל מה שנמשך מצרתם וזה דרכו כל הימים וכמו שבא בספר הזוהר מענין ירבעם שיבשה ידו על שאמר לתפוש הנביא ולא על מה שהיה מזבח ומקטר לאלהי' אחרים וכמו שקדם, וז"ש מיד נתגלגלו רחמיו של הב"ה עליהם לא על דבר כבוד שמו רק עליהם, ועוד איתא התם נדדה שנת מלכו של עולם וכי שינה יש לפניו, אלא כשישראל חוטאים עושה עצמו כישן שנאמר (תהלי' מ"ד כ"ד) עורה למה תישן ה' וכשעושין רצונו הנה לא ינום ולא יישן וביאור הדבר נתרע' המשורר אחרי שלא שכחנו שם אלהינו, ועליך הורגנו כל היום. אין ראוי שתהיה ישן מכלל כי כשהם חוטאים עושה עצמו כישן וכן כשעושים רצונו כדכתיב עזרי מעם ה' שאני מודה שאין עזר כי אם מאתו הנה לא ינום ולא ישן מהיותו שומר ישראל. ומעתה אחרי ששבו בתשובה עדת ישראל והשמיעו זעקת צעירים נדדה שנת מלכו של עולם, ועל מ"ש רבנין נדדו עליונים ותחתונים איתא התם. נדדה שנת אבות העולם ממערת המכפלה שכן כתוב (זכריה י"א ב') היל"ל ברוש כי נפל ארז ואין ברוש אלא אברהם שהיה ראש לאבו'. בו בלילה נדדה שנת משה ואהרן שנאמר (שם י"א ג') קול יללת הרועים וגו'. בו בלילה נדדה שנת ישראל והיו בוכים ומספידים שנמכרו להמן לטבח' בו בלילה נדדה שנת מרדכי שהיה מתירא מפני המן שאמר למחר אני צולבו. בו בלילה נדדה שנת מלאכי השרת שנא' (ישעיה ל"ג ז') הן אראלם צעקו חוצה, ר' חמא בר גוריון אמר כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותו הלילה, אסתר היתה עסוקה בסעודה של המן, מרדכי עסוק בשקו ובתעניתו, המן היה עסוק בקורתו וביאור הדבר כי כמו שהילילו הנביאים ומלאכי השרת על חרבן הבית כן ויותר מזה היו בוכים על צרתם של ישראל דכתיב (איכה ד' י"א) כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ואחרי שעתה אין במי לשפוך חרון אפו ראוי שיספדו ויילילו יותר מעל חרבן בית המקדש. ועל מ"ש רבה שנת המלך אחשורוש ממש. איתא התם א"ר יהושע בן אלעאי כל אותו הלילה היה אחשורו' רואה המן על גביו וחרבו שלופה בידו' ומעביר פורפירון מעליו ועטרה מעל ראשו ומבקש להורגו הוה מתער ואמר דין בחלמא או בחיזוא הוא, עד היכן עד דאמר המלך מי בחצר וכי בכל יום היה שואל כך, אלא אמרו לו המן בחצר אמר אין פה חלום אלא אמתי, ועוד שם באותה שעה אמר הב"ה למלאך הממונה על השינה בני בצרה והרשע הזה ישן על מטתו לך ונדוד את שינתו באותה שעה ירד המלאך ונדד שנתו של אחשורוש וחבטו בקרקע שס"ה פעמים והיה המלאך עומד על גבו ואומר כפוי טובה כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה עמך טובה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ע"כ, ובשערי בינה כתוב בליל"ה ההו"א נדד"ה שנ"ת המל"ך ויאמר התחלתם שס"ו בפרקי ר' אליעזר שס"ו פעמים השליכו גבריאל מן המטה. נדד"ה שנ"ת המל"ך ויאמ"ר גימטריא וגבריא"ל נד"ד שנ"ת המל"ך, בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא, גי' בליל"ה אמ"ר גבריא"ל כפו"י טוב"ה ל"ך של"ם טובה לבעליה בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר גי' כמו הנה נדדו עליוני' ותחתוני' ע"כ, ועוד שם, בליל"ה ההו"א, גי' לי"ל י"ו ב"ו, זה ליל העומר י"ו בניסן ע"כ, ואני אומר לכך י"ו תיבות במקרא זה, ועוד במדרש לקח טוב, נדדו עליונים ותחתונים המלאך היה מנדד לאחשורוש מיד גזר אחשורוש להרוג את הנחתומים ואת הטבחים ואת האופים. אמר להם סם המות נתתם לי לאבדני מן העולם. אמרו לו אדוננו המלך ממה שזימנה אסתר והמן אכלת, כסבורים היו שאסתר אכלה, עתה ילכו ויראו השרי' אם הם במדה זו הורגנו ואם לאו למה אנו נהרגים, הלכו וראו את אסתר ואת המן ומצאום בלא צער. מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות וגו', ודברים של טעם הם כי גם אשר חלם ענין המן אף גם זאת חשד שמא נתנו לו סם כמו שכבר היה ולכן חקר בתחלה בדבר ההוא. וכאשר לא מצא אז אמר להביא את ספר הזכרונו' וענין ספר הזכרונות דברי הימים דקדק בו החכם הכולל הה"ר יוסף טאיטצא"ק מורי ז"ל אחרי שלא מצינו בכל מקום רק ספר דברי הימי' ופה כתב ספר הזכרונות דברי הימים שהכוונה היות ב' מיני ספרים, הא' נקרא ספר דברי הימים ששם מספרים דבר יום ביומו באורך כאילו תאמר ששם כתוב כי בשנת כך שנת כך לאחשורוש המלך קצפו שני סריסי המלך על המלך ומגיד יחסם ואשר גדלם המלך ומדרגתם במלכותם ויחסם וכי הם מקרובי המן ומיודעיו כמו שקדם, והיאך נתיעצו על הדבר וכי שמע מרדכי לשונם בהתיעץ והגיד למלכה וכיהמלכה הגידה למלך ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא האחד על משמרתו כדבריהם ז"ל וכי אמר המלך לשפוך המים שהיו נותנים לו ומה אמרו לו בשבח המים ומה ענה אליהם כאשר מיאן לשתותם וכי נשפכו ונמצא הסם שם או הנחש כמו שקדם במקומו ומה שהליץ המן בעדם וסוף כל סוף נגמר דינם ויתלו שניהם וכל אלה הדברים בהרחבה רבה כי כה משפטם להאריך בספורים ומה גם בדבר הנוגע לכתרה של מלכות, וזה הספר הארוך נקרא ספר דברי הימים, ויש ספר שני קטן כמו מפתח לראשון, שאין שם רק ראשי פרקים כאילו תאמר שכותב שם בסימן פלוני מהספר דבר בגתנא ותרש אשר בקשו לשלוח יד במלך וכי נודע הדבר ע"י מרדכי ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ ומהמפתח הזה יבקשו בספר הארוך וידעו כל הדברים על מתכונתם, ולהיות כוונת אחשורוש לדעת אם פעל ועשה לו אדם טוב ולא גמלו טובה ולכן אין חולה עליו ולא מגלה אזנו בכרות המלכה ברית עם המן להמית המלך גזר להביא ספר זה הקטן מזכרת הדברים אשר בספר הארוך כי בעמוד אחד מזה הספר ידעו ג' או ד' דברי' מתולדו' הימי' וכאשר נקרא לפניו הגיע פרק מזכרת עון שני הסריסים וזכרון טוב מרדכי אשר הציל המלך ממות ואז הובא הספר הגדול ויקראו הדברי' באורך ומעתה ביאור הכתוב לפי דבריו אמר להביא ספר המפתחות הנקרא ספר הזכרונות של דברי הימים ששם מודיע דבר פלוני שהיה ביום פלוני מחדש פלוני משנת פלונית למלכות המלך כתוב בסימן פלוני מהספר הארוך הנקרא ספר דברי הימים ויהיו נקראים הדברים אשר בספר דברי הימים לפני המלך, וימצא כתוב וגו' והוא נכון עד מאד ע"ד הפשט, האמנה בענין ויהיו נקראים לפני המלך איתא בגמרא (מגילה פ"ק) ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאליהם, ודקדקו כן מייתור המקרא ויהיו נקראים לפני המלך ולא היה לו לכתוב רק ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וימצא כתוב וגו' ויהיו נקראים לפני המלך למה לי ולמה הובאו כי אם לשיקראו לפניו ומה בא ללמדנו, ולכן אמר רבה מלמד שהיו נקראים מאליהם, והוא דקדוק נאה, ועוד במדרש (סימן תתרנ"ו) בילקוט ז"ל, והיה המלאך עומד על גבו ואומר לו כפוי טובה כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה אותך טובה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות, עשרת בניו של המן היו סונקטרין של אחשורוש כיון שבאו לזכותו של מרדכי היה מדלגים והיו הכתבים פורחי' מקנטרה לקנטרה ובאי' ונתני' לתוך חיקו של אחשורוש והיו קורין אין כתיב כאן אלא ויהיו נקראי' מאליהם היו נקראי' ר' יעקב בשם ר' חנינא אמר אל תתמה ומה להטיל שלום בין שבט לשבט היה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל וגו' לתת חיים לאומה שלימה על אחת כמה וכמה ע"כ, ויש לדקדק בשלמא שהיו נקראים מעצמם כי טעמא מדלא כתיב ויהיו קוראים אלא שהיו פורחי' מקנטרה לקנטרה ובאים ונתני' לתוך חיקו של אחשורוש מנא לן, ונ"ל מדלא כתיב באזני המלך כד"א (ירמיה ל"ו ט"ו) שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם, ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים וגו' וכתב ויהיו נקראים לפני המלך משמע שהדברים היו באים ונתנים בתוך חיקו וזהו לפני המלך, ודברי ר' יעקב מתבארים יותר בסיני רבה (פרשה כ"א) וז"ל, ומעשה נסים היו בגורל אלעזר בן אהרן מלובש אורים ותומים וקלפי הגורל לפני יהושע שנאמר (יהושע י"ח ו') ויריתי לכם פה גורל לפני ה' ועד שלא יעלה הגורל אלעזר אומר ברוח הקדש גורל שבט פלוני עולה שיטול במקום פלוני ויהושע פושט ידו ועולה שנאמר (שם י"ט כ"א) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון. וזו היתה יתירה שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו אני גורל פלוני השבט עליתי לו במקום פלוני ומנין שהיה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל ע"כ, ומעתה ויהיו נקראים מעצמם היו נקראים, ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה הימי"ם ויהי"ו נקראי"ם גימ' למד כי היו כנקראים מעצמם: