כִּֽי־בִימֵ֥י דָוִ֛יד וְאָסָ֖ף מִקֶּ֑דֶם ראש [רָאשֵׁי֙] הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְשִׁיר־תְּהִלָּ֥ה וְהֹד֖וֹת לֵֽאלֹהִֽים׃
װאָרום נאָך פֿון פֿאַרצײַטן, אין די טעג פֿון דודן און אָסָפֿן זײַנען געװען אױבערזינגערס, און געזאַנגען פֿון לױב און דאַנק צו גאָט.
ביאור יש"ר
מקדם, אילו פירושו ממזרח קשה על כל פנים, כי לוט לא הלך לא ממזרח העולם למערבו, ולא ממזרח א"י למערבו, ולא ממזרח של מקום אברם למערבו, כמו שהוכחנו למעלה (פסוק ט'), לכן תרגם אונקלוס ונטל לוט בקדמיתא, והוא העיקר, כי אחת מהוראות מלת קדם על קדימת הזמן, כמו חדש ימינו כקדם (איכה ה'), וכן בימי דויד ואסף מקדם (נחמיה י"ב מ"ו), אף כאן פירושו טרם החצ אברם לנסוע, נפרד לוט ממנו בראשונה, והניח ברשות אברם לשבת על מקומו הראשון או ללכת אל מקום אחר, וכונת הכתוב להודיענו שלוט היה הראשון שנתעורר להתפרד מאברם, ולא היה צר לו לעזוב חברת הצדיק: