וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאוֹצָרֽוֹת׃
און גאַנץ יהודה האָבן געבראַכט מעשׂר פֿון תּבֿואה, און אײל, און װײַן, אין די שאַצקאַמערן.
משנת ארץ ישראל
אם כן, תרומה גדולה ותרומת מעשר תובאנה ללשכה במקדש, היא בית האוצר, ושם תחולקנה לכוהנים, ואילו המעשר יינתן ללוויים ברחבי הארץ. שבע פעמים נזכרת הבאת המעשרות לבית ה', ומספר החזרות, והשימוש במספר המקודש שבע, הם רמז לחשיבות העניין. בפועל אנו שומעים על לשכה גדולה במקדש שבא מכנסים את המעשר: "מצות הלוים והמשררים והשוערים ותרומת הכהנים" (נחמיה יג ה). אם כן, גם כאן רק המעשר שהלוויים נותנים מגיע למקדש. נחמיה מספר עוד שהעם התרשל בהרמת מעשר הלוויים (נחמיה יג י) ונחמיה התרעם על כך והגיע למצב שבו "וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות" (נחמיה יג יב). אם כן, כתגובה להתרשלות העם הוחלט להביא גם את מעשר הלוויים למקדש כדי למנוע מצב שבו הרמת התרומה נעשית ברשות הפרט, בתקווה שהפומביות תוביל ליתר בקרה. מצב זה משתמע מדברי הנביא מלאכי. מלאכי מתלונן שבני ישראל אינם מביאים את "המעשר והתרומה" (מלאכי ג ח), ותובע להביא את המעשר אל בית האוצר (שם ט). האבחנה בין המעשר והתרומה נאמרת במפורש, ולכאורה יש להסיק שרק את המעשר צריך להביא לאוצר, אבל ייתכן גם שהמעשר הנזכר בפסוק ט הוא קיצור של "המעשר והתרומה" שבפסוק הקודם. בדברי הימים מתואר שגם בימי חזקיהו מביאים את המעשר לבית ה' (דברי הימים ב לא ב-ו), וקרוב להניח שהדברים משקפים את הנוהגים של ימי בית שני, כפי שנקבעו לאחר המהפך שחולל נחמיה.
מנחת שי
ועל האצרות. במקצת ספרים חסר וא"ו קדמאה ומסורת איוב ל"ח מסייעא להו דהתם נמסר י"א מלא ולית דין בגוייהו ברם צריך למידע דבירמיה נ"א נמסר אוצרות ד' מלאים בלישנא בקריאה ותו איכא התם מסרה אחריתי בלישנא אחרינא ואיכא בינייהו שכנת על מים רבים רבת אוצרת דללישנא קמא מלא דמלא וללישנא בתרא חסר וא"ו תנינא ואיכא בינייהו נמי ואוצרה על אוצרות (נחמיה י״ג:י״ב-י״ג) דללישנא קמא חסר וא"ו קדמאה וללישנא בתרא מלא דמלא והנך תרתי מסראתא דירמיה לא פליגי אמסרה דאיוב דבאיוב קא מסיר אוצרות דצד"י דלהון שו"א ובירמיה מסיר אוצרות דצד"י דלהון קמץ ותו צריכנא לאודועי דבמסורת איוב כתיב ויוצא אסא את כל אוצרות. ושיבושא הוא דצ"ל ויוצא משם וגו' (מלכים ב כ״ד:י״ג):
מנחת שי
יעלו את מעשר. בספרים מדוייקים העי"ן בחטף פתח ובמסרה רבתא מעשר ג' דגשין ר"ל בשוא פשוט וכל מעשר הארץ מזרע הארץ. וכל מעשר בקר וצאן (פ' בחקתי). כי את מעשר בני ישראל (פרשת קרח) ע"כ. מהכא משמע דכל שאר מעשר דשי"ן דילהון בפתח רפויין ר"ל שהעי"ן בח"פ וכ"כ בעל מסו' המסו' בסף מאמר ג' ותרי תמיהי איכא במילתא חדא דאשכחן פסוקי אחריני טובא דכתיבין מעשר בשו"א לבד ותרתי מנייהו בפ' ראה מעשר דגנך תירשך. את כל מעשר תבואתך. ותרתי אחריני ביחזקאל סי' מ"ה וחד בפ' כי תבא כי תכלה לעשר את כל מעשר וחד בד"ה ב' ל"א מעשר בקר וצאן וחד בסוף נחמי' הביאו מעשר הדגן ועוד קשה דלא אשכחן בחטף פתח בספרי דיקי רק הדין דנחמי' יעל את מעשר וכן מסור עליו בס"א מטוליטולא לית חטף פתח ושארא חטף ומספקא לי מילתא כלילא וקשיא לי כמה שני ולא שנינא בה מידי דאית בה מששא משום דאית בה קיטרי וכמה ספרייא טעו בה ואטעו לכולהו ספרי וצריכא ודאי עיונא ודקדוקא והשתא לפום מאי דחזיתי ברחמי מחרי' דשמיא אשכחנא נוסחא דיקא וברירא כנהורא וליכא למינדע מינה דכל ספרי עתיקי קיימי כוותא ודא היא כל קריא מעשר במ"א מעשר והיה הכהן בן אהרן דסופי דעזרא. וכל מעשר המעשר דכוותי' בר מן חד בעשר הלוים דוהי' הכהן בן אהרן ע"כ. ובמ"ק דילן נמסר על בעשר הלוים לית ואחד לעשר והוא כי תכלה לעשר דכי תבא וחזינא נמי מסר' אחריתא בהאי לישנא וסימן כל מעשר חטף בלא חטף פתח בר מן אחד חטף פתח והיה הכהן בן אהרן וכל מעשר המעשר דכוותי' חטף פתח בן מן אחד בעשר הלוים ע"כ. והלין תרי. לישני חד אורחא אית להו ונסחי מעליא נינהו ולית בהון ספיקא כלל. ובהכי ריעטן כולהו פסוקי שפיר: