וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחָזְקָֽה׃
האָבן צו אים געזאָגט די מענער פֿון אפֿרים: װאָס פֿאַר אַ זאַך האָסטו אונדז דאָ געטאָן, אונדז ניט צו רופֿן װען דו ביסט געגאַנגען מלחמה האַלטן אַקעגן מדין? און זײ האָבן זיך שטאַרק געקריגט מיט אים.
ספר הבחור
המקור קרא, ועם אותיות בכל"ם בקרא, בקרא, לקרא, מקרא, ובא לפעמים בתי"ו נוספת על דרך נחי למד ה"א, אשר אבאר בעקר שאחר זה, כמו; לבלתי קראות לנו (שופטים ח א), לפי מלאות לבבל (ירמיהו כט י):