וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם מַפִּיל־אֲנִ֥י תְחִנָּתִ֖י לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֧י הֲשִׁיבֵ֛נִי בֵּ֥ית יְהוֹנָתָ֖ן לָמ֥וּת שָֽׁם׃ (פ)
你就對他們說：‹我在王面前懇切哀求，求王不要把我送回約拿單的房屋，免得我死在那裡。›»
צרור המור
ואמר ויגש אליו יהודה. לפי שהוא אמר ואתם עלו לשלום אל אביכם. ונראה שבדיבור זה היה יוסף מתיאש מהם כמי שרוצה לילך. לזה אמר ויגש אליו יהודה לעכבו ולפייסו שלא ילך לו. ולזה א"ל בי אדוני מפיל אני תחנתי לפניך שאף על פי שתהיה נחפז ללכת אל בית המלך. תשמע דברי כי לא אטריח לך בדברים אלא בדבר אחד. וזהו ידבר נא עבדך דבר. ולפי שזה אינו מדרך מוסר שיעכב איש הדיוט למלך. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך. כי איני עושה זה לפי שאיני מעריך כבודך. כי כמוך כפרעה: