וּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּֽינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶת־הָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹ׃
你的婢女有兩個兒子，他們二人在田間爭鬥，沒有人在中間拉開他們，這個就打那個，把他打死了。
מחברת מנחם
מוצב. והוא"ו המוצב אשר לא מפעלו מפעל ואם נעדר מן המכתב לא נחסר הענין, ואלה קצותם: ויכו האחד את האחר (ש"ב יד, ו), ואם נכתב 'ויך האחד את אחד' לא נגרע הענין. וכמהו וישנו את טעמו בעיניהם (ש"א כא, יד), ואם נכתב 'וישנה' נתקן הענין היטב. וכמהו חלמיש למעינו מים (תהלים קיד, ח), היה ראוי להכתב 'למעין מים'. וכמהו, ואם יתקפו האחר (קהלת ד, יב), היה ראוי להכתב 'ואם יתקוף'. וכמהו, לאכל כל חיתו ביער (ישעיהו נו, מ), כל חיתו שדי (שם), וחיתו ארץ (בראשית א, כד). וכמהו, כי הזהרתו צדיק (יחזקאל ג, כא). וכמהו, וישתחו אפים (בראשית יט, א), וכמהו הרבה בתורה, וזה משפט הו"ו:
מחברת מנחם
השלישי, כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה, יא), וינצו במחנה (ויקרא כד, י), וינצו שניהם בשדה (ש"ב יד, ו), אהב מצה (משלי יז, יט), אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), שני אנשים עברים נצים (שמות ב, יג), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), בהצתם על יי' (שם), בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס, ב), הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נח, ד), ענין מריבה הם.