Chasidut zu Tehillim 15:2

ובשבת (דפ"ח ב') אמרו מאלכי השרת כו' תנה הודך על השמים אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה אמר לו רבש"ע מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשו עליו עננו ואמר ר"נ מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי וגו' למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם כו' עי' שם. קראו לדברי תורה הוד שידיעת הנהגות השי"ת הוא הודו והדרו וזהו כבודו. שתכלית הבריאה למען כבודו והוא על ידי גילוי ההנהגות שונות שעשה וגלה שעל ידי זה ניתן מקון לאדם שהוא בצלם אלקים להיות לו נטיי' לצדדים שונים ויבחר רק דרך המלך ויכיר מתוך רבוי ההנהגות שונות יחוד האמיתי איך כולם מתייחדות כאחד והוא ושמו אחד גם עכשיו כמו עד שלא נברא העולם. ואמר השי"ת שמשה יחזיר תשובה. ר"ל שאין התשובה להם מצד השי"ת כי מצד יחודו הרי הכל שוים רק מצד מעלת משה יש חזרת תשובה להם שמעלת משה יש לה שייכות לתורה. והשיב מתיירא כו'. ענין הבל פה הוא האויר היוצא מן הנשימה מפנימיות האיברים שהם הריאה והלב וכמו שכתבתי במקום אחר כי הדבור הוא מיוחס גם ללב כמו שנאמר (תהילים ט״ו:ב׳) ודובר אמת בלבבו (ועי' ברש"י נזיר יו"ד א'). כי שלשה כחות באדם מחשבה דבור ומעשה המחשבה במוח והוא החכמה שבו והדבור בלב שהוא הכולל כל איברים הפנימים שמהם הדבור יוצא וכן אצל המחשבה שבלב שייך דבור יוצא וכן אצל המחשבה שבלב שייך דבור שהוא גלוי קצת שכבר הוא מגולה יותר אצל איברי גופו והיינו על ידי ההרגשה שבלב הוא כח ההרגשה וכל איברים מרגישים כמו שכשיחשוב בלבו ענין צער כל האיברים מצטערים. משא"כ המחשבה והחכמה שבמוח הוא בהעלם שאינו מגולה אף לאיברי הגוף רק למוח בלבד. והמעשה הוא באיברים החיצונים כלי המעשה שבגוף שמקורם הכבד שהוא מקור הדם כמו שאיתא (חולין ק"ט ב') והדם הוא עיקר חיות איברי הגוף כמו שנאמר (דברים י״ב:כ״ג) כי הדם הוא הנפש. והם ג"כ ג' כחות הנפש שבאדם כמו שכתב הראב"ע ס"פ משפטים שמשכן הנשמה במוח והרוח בלב והנפש בכבד יעו"ש. וכל דברים אלו מבוארים אצלינו במקומן באורך.

ועתה נבא לבאר פרשת מרגלים, ונקדים ב' הקדמות. האחת, שפירשתי מאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ט, ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי. כי הנה יש ב' סוגים בדרכי ה', האחד, הוא מה שהיחיד צריך להשגיח על כל דרכיו ומעשיו, וכמש"ה (תהילים קא, ב) אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. שנית, צורכי רבים אשר בכל מקום קיבוץ יהודים שצריכים להתאסף ולעשות מצות ה' אשר נעשים ברבים, והנה היצר הרע הוא מתלבש בין ביחיד בין ברבים לבלתי עשות אחת מכל מצות ה', רק יש בכל אחד מעלה וחסרון, דהיינו דברבים יש חסרון שהיצר הרע מסית מאד ועובד בכל כחו, כי טוב מאד בעיניו להכשיל רבים ביחד וזהו לפניו מנחה גדולה וטובה, ולכן בכל עשיית רבים לשם שמים צריך מלחמה גדולה עם היצר הרע, ונגד זה יש מעלה שארז"ל (שבת קמ"ז:) רבים מדכרי אהדדי שבין הרבה אנשים יראה וימצא איש או אנשים שיצעקו אל חבריהם אבל היצר הרע הוא נלחם מאד מאד עד שמטעם זה ארז"ל (מדרש תהילים טו, ב) כשיצאו ישראל ממצרים והיו ישראל עובדים כוכבים, כמ"ש גוי מקרב גוי, ולא נאמר מתוך גוי, אלא שהיו הכל כגוי אחד שהיו כולם עובדים כוכבים, וטען שר של מצרים הללו עובדים כוכבים והללו עובדים כוכבים והשיב לו הקב"ה שוטה שבעולם שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, ותמהו המפרשים, בשלמא שוגג שפיר אבל אונס מאי עבידתיה, כי מי אנסם לעובדי כוכבים.

וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל כָּךְ בֶּאֱמוּנָה, כְּמוֹ רַב סַפְרָא, וּמְקַיֵּם (תהילים ט״ו:ב׳): וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ (כשארז"ל מכות כ"ד) – זוֹ הַבְּחִינָה נַעֲשֶׂה חַשְׁמַ"ל, הַיְנוּ מַלְבּוּשׁ, סְבִיב הָאֱמוּנָה. וַאֲזַי אִמָּא מְסַכֶּכֶת עַל בְּנָהָא, שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה. וְהִיא: אִם לַבִּינָה תִקְרָא (משלי ב׳:ג׳), וּבִינָה – לִבָּא (הקדמת תיקונים).