Chasidut zu Tehillim 22:4

או ירמוז דיוק תיבת מעוני, לומר שהעון מוכן לפניו והוא נסתר ממנו אז נחשב כזכיות, וכמאמרם ז"ל (יומא פ"ו:) היכי דמי בעל תשובה באותו מקום כו', וזהו שאה"כ (תהילים כב, ד) הרב כבסני מעוני ואפילו מחטאתי טהרני שלא יהיו נחשבים כשוגג אלא כזכיות, והטעם כי פשעי אני אדע שעדיין אין כחי תשש שעדיין אני יש לי ידיעה מאותן הפשעים ואיני כענין חסרא לגנבא כו' (סנהדרין כ"ב.), וגם חטאתי נגדי תמיד באותו מקום ופרק כו', לכן מהראוי שיהיה נחשב לי כזכיות עכ"ד. עכ"פ יצא לנו שענין הבחירה של אדם אינו רק על המחשבה, אבל פועל המעשה איננו בלתי לה' לבדו, ממילא אם כן ידיעת ה' המביט מה שיבחר האדם היינו מה שיבחר במחשבה כי יותר מהמחשבה אין בידו כלל לבחור, ממילא רמזי התורה על מדריגת האדם שזהו עצמו ידיעת ה' היודע מה שיבחר האדם אין הכל רק בסוד המחשבה, ומקבל התהפכות ואין נגמר הרמז ההוא לצאת לפועל עד עת בוא האדם לזה העולם, ואז הוא כאלו נכתב הפסוק ההוא והבן.

הַכֹּל לְפִי רֹב אֲנָשִׁים, כֵּן יוֹתֵר קְדֻשָּׁתוֹ, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ב:ד׳): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל – עַל־יְדֵי תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁתוֹ.

ונ"ל לפרש גם זה על פי ענין הנ"ל, כי מבואר (סנהדרין צ"ז ע"ב) כי אם יהיה בעתו על ידי חבלי משיח, אז יתקיים ח"ו והשארתי אחד מעיר וגו' (ירמיה ג יד), ולא ישארו כי אם הבני עליה, וההמונים יכלו ח"ו. מה שאין כן כשזכו, אז כולם יעלו איש לא נעדר. וזה ידוע מכל הספרים דבני עליה מכונים בשם ישראל, וההמונים בשם יעקב, ועל פי זה מבואר מי יתן מציון ישועת ישראל, כמ"ש האלשיך שיהיו זכו, ומפרש למה נפקא מינה בזה, ואמר כי אז בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל, כלומר בין החכמים הגדולים הבני עליה בין המוני עם, מה שאין כן כשיהיה בעתה, לא ישארו רק הבני עליה כנ"ל. והיוצא מזה דשני מיני בחינות גאולה יש, או שנזכה ויהיה הגאולה מצידנו, או שיהיה בעתו מצד הקב"ה שהבטיח לגאלם אף שלא נזכה ח"ו. וזה פירוש אמרו ית' אסף אסיפם נאום ה', ור"ל או אסף, דהיינו שיהיה אסיפה מעצמם דהיינו זכו, ואם לאו אסיפם כנ"ל. ונקדים עוד דישיבה לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש (דברים א מו), ואשב בהר (דברים ט ט), יושב תהלות ישראל (תהלים כב ד), כלומר ממתין ומצפה לתהלות ישראל. והנה ערי ישראל נקראים ערי מבצר, דכתיב בהו (דברים ט א) ערים בצורות בשמים.