Talmud zu Tehillim 22:4

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲנָא מִן יוֹמוֹי לָא אִיסְתַּכְּלִית בְּסִפְרָא דַאֲגַדְתָּא. אֶלָּא חַד זְמַן אִסְתַּכְּלִית. אַשְׁכְּחִית כָּתוּב בָּהּ. מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה דִּבֵּר אֲמִירָה צִיוּוּי כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ אַבְרָהָם. דִּכְתִיב לַָק֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם. וּכְתִיב הָֽאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּֽעֲנָקִ֖ים. מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה מִזְמוֹרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתִּילִים כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ יַעֲקֹב. מְלַבֵּד שֶׁכָּל־הַקִּילוּסִין שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין לְהַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל: מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה פָעַמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין הַלֵּלוּיָהּ. כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאַהֲרֹן. הַֽלְלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁוּ לְ֝אַֽהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְי. אֲפִילוּ כֵן אֲנָא מִתְבְּעִית בַּלֵּילִיָא.

הלכה: הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲשֶׂה. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ יַלְדּותִי שֶׁלֹּא בִײַשְׁתָּ אֶת זִקְנוּתִי. אֵילּוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ זִקְנוּתִי שֶׁכִּיפַּרְתְּ עַל יַלְדּוּתִי. אֵילּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה. אִילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא. וּמִי שֶׁחָטָא יִימָּחֵל לוֹ. הִלֵּל הַזָּקֵן כַּד הֲוֵי חֲמִי לָן עָֽבְרִין בְפַחַז הֲוָה אֲמַר לוֹן. דַּאֲנָן הָכָא מָן הָכָא. וּלְקִילּוּסָן הוּא צָרִיךְ. וְהָֽכְתִיב אֶ֤לֶף אַלְפִין֙ יְשַׁמְּשׁוּנֵּיהּ וְרִיבּוֹא ריבְווָן קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן. כַּד הֲוָה חֲמִי לוֹן עָֽבְדִין בְּכוֹשֶׁר הֲוָה אֲמַר. דִּי לָא נָן הָכָא מָאן הָכָא. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו כַּמָּה קִילּוּסִין חָבִיב הוּא קִילּוּסָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל. מַה טַעַם. וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ י֜וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃

מאה וארבעים ושבעה מזמורים שכתוב בספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב ללמדך שכל קילוסין שישראל מקלסין להקב"ה כנגד שנותיו של יעקב אבינו (תהילים כ״ב:ד׳) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל: