Chasidut zu Tehillim 3:8

וּבְראשׁ הָהָר הָיָה נֶסֶר, [שֶׁקּוֹרִין לוח] וְהָיָה כָּתוּב שָׁם הַנִּמּוּסִים שֶׁל הַדַּף הַמֵּגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה אֻמָּה הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהָהָר גָּבוֹהַּ אֵין יְכוֹלִים לִקְרוֹת אוֹתוֹ הַכְּתָב רַק לְמַטָּה הָיָה לוח וְהָיָה כָּתוּב שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל הָהָר וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגָּדֵל עֵשֶׂב בַּמָּקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת אֶל הָהָר וּמִי שֶׁבָּא לְשָׁם הָיָה נוֹפְלִים לוֹ כָּל הַשִּׁנַּיִם הֵן שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, הֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב, הֵן שֶׁהָלַךְ בַּעֲגָלָה עִם בְּהֵמוֹת הָיָה נוֹפְלִים כָּל הַשִּׁנַּיִם וְהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם חֳמָרִים חֳמָרִים שֶׁל שִׁנַּיִם כְּמוֹ הָרִים הָרִים.

וירצה עוד ויקח קרח (במדבר טז א). מעין הנ"ל והוא על פי שפירשנו הפסוק (תהלים ג ח) שיני רשעי"ם שברת. דהנה חיותו הוא מנהירו דקיק כנ"ל אשר הוא ממציאות הקדושה, והוא סוד תיבת רש"ע, אשר אות הש' בתוך הר"ע, והשין הוא אתווא דקשוט, כמבואר בזהר (ח"א ב' ע"ב) באות הש' שבתיבת שקר, וכאשר נתמלא סאת הרש"ע בחושבו רק ר"ע כל היום (בראשית ו ה), ומגרש ממנו כל ניצוצי הטוב, אזי נשאר ר"ע ונאבד לחרפות, כיון שהרע אין לו מציאות בפני עצמו. וזה סוד שינ"י רשעי"ם שברת, השיני"ן של רשעי"ם שברת, בחשבם רק רע כל היום. וזהו הפירוש ברוך י"י שלא נתננו טרף לשניה"ם (תהלים קכד ו), רצ"ל להשינין שלהם, כיון שיש בהם עוד כח מהשי"ן אזי יכולים להרע, מה שאין כן כשניטל מידם השי"ן. וזהו (ישעיה ג יא) אוי לרש"ע ר"ע, היינו כשנשאר רק ר"ע, שאז כי גמול ידיו יעשה לו, והבן. והנה קרח חלק על הטו"ב הגמור זה משה, ונשאר רק ר"ע ולא היה בו אפילו הנהירו דקיק במחלוקת הלזה, (אם אמנם ידוע גדולות מדריגת קרח, עם כל זה באותו ענין היינו המחלוקת אין מציאות הטוב נמצא בזה. והנה ביום ב' דמעשה בראשית מחלוקת שהוא למציאות העולם לא נאמר בו טו"ב). וז"ש ויקח קרח דבר שאינו במציאות רק ר"ע, וז"ש לקח מקח ר"ע לעצמו בזולת האות שי"ן, על כן נאבד מן העולם עד לעת קץ הימין צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג), קר"ח הוא טהור הוא:

גם יאמר מיד אחי מיד עשו. כי נודע אשר שנו רבותינו (בבא מציעא כ"ד.) המציל מפי ארי וגו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהם מה שאין כן למבריח ארי מנכסי חבירו דפטור בעל הנכסים אף מלשלם לו שכר טרחתו מכל שכן הנכסים גופא שהם שלו. והחילוק הוא דזה שהוא כבר בפי ארי כבר הוא נאבד ממש והמציל אותן הוא זוכה מן ההפקר מה שאין כן למבריח ארי שעדיין לא שלט בהן המזיק ולא באו עדיין לכלל נאבדים. ואמנם אלהינו יתברך שמו לעד ולנצח נצחים הוא המציל את צדיקיו מבין שיני אריות ממש אף שכבר הם בפי ארי, הקב"ה מצילם מידם כמאמר אדונינו דוד המלך ע"ה (תהלים ג', ח') כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת וגו'. כי הוא יתברך מצילם מבין שיניהם ממש והוא שובר שיניהם ומציל את ידידיו. ואפשר על כן אנו אומרים (בפיוט לראש השנה לאל עורך דין) לקונה עבדיו בדין כי הוא יתברך מוציאנו מבין שיני כפירים ואנו שלו ממש, כדין מציל מפי ארי. ונפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר וגו' (תהלים קנ"ד, ז'). כי כשאנו עדיין מבחוץ רק שהם עומדים עלינו לכלותינו אין צריך אז לשברם ולהשמדם עדי עד רק להבריחם מאתנו, אבל אם כבר אנו בידיהם ובפיהם ממש אז הקב"ה כביכול צריך לשבר הפח בכדי למלט עמו בית ישראל מהם ומהמונם. ולזה אמר הכתוב (שם צ"ז, י"א) מיד רשעים יצילם. כלומר גם כשהם כבר ביד הרשעים הקב"ה מצילם על ידי שבירת שיני רשעים וכדומה.