Talmud zu Tehillim 3:8
ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃
Auf, Herr, hilf mir, mein Gott! Denn du schlägst alle meine Feinde ins Gesicht; die Zähne der Frevler zerbrichst du.
מסכת כלה רבתי
ברייתא העבר רצונך מפני רצון שמים שכן מצינו ליעקב שלא נשק ליוסף: [גמ׳] אמאי לא נשק ליה סבר דילמא איידי דגלה אטעיניה נשי אגב שופריה דכתיב וירא אליו ויפול על צואריו איהו בעי למינשקיה ולא שבקיה דכתיב ויבך על צואריו עוד היינו דכי נח נפשיה נשקיה דכתיב ויבך עליו וישק לו אמר תלתין ותשע שנין קמיה ולא נשקניה לפומיה דאבא והשתא קברנא ליה ולא נשיקנה ליה והיינו דכתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה אטו עד השתא לא ידע מאן אינון אלא דשייליה אם (לא) איתיילדו בכתובה וכיון דחזייה כתובה אתבא דעתיה ונשקינהו בדיל יוסף אמר רבא ש״מ יוסף נתחמם לנגדה דאי ס״ד לא נתחמם כנגדה והתניא הניח ידו על גבי בני מעיו ואמר שישו בני מעי שישו בני מעי ומה ספקות שלכם כך בוודאות עאכ״ו מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם וקרא על עצמו אף בשרי ישכון לבטח והוא לא מחשיב בהדיהו. וכ״ש יעקב דמחשיב בהדיהו. הלכך צפה יעקב ברוח הקדש ונמנע מלנשוקי ליה. והיכא רמיזא דכתיב ותשב באיתן קשתו וכתיב התם עריה תעור קשתך ומי גרם לו שניצול לו שבועות מטות מאי אומר סלה אלהי יעקב סלה מיתיבי וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו. והלא דברים ק״ו לבן שמנשק ע״ז ומנשק זונות כתיב ביה הכי יוסף לא הוה מנשק דילמא לא איצטריך קרא למכתביה אלא קרא אזכותיה דיעקב מהדר וירץ לבן לקראתו בעא לנשוקיה ולא שבקיה חבקיה הדר לנשקיה ונקיף ליה ליסתיה דייקא נמי דכתיב וינשק ולא כתיב וישק ש״מ (והכי) [והכא] כתיב וישק להם ויחבק להם מאי בין וישק לוינשק וינשק בכל הגוף וישק בפה. ומנא לן הכי דכתיב שפתים ישק משיב דברים נכוחים כל מקום שנאמר וישק אינו אלא כרושם ומצרף לחשבון. ת״ש וירץ עשו לקראתו ויחבקהו [וגו׳] וישקהו הא דמיא ללבן א״ל זיל חזי(כמי) [כמה] שיני חרותי עילויה. ומ״ש משום דבעי לנשוכי באותה שעה נעשו שיניו כדונג והכה לחייו בצוארו של יעקב ואיחלש על אותה שעה אמר דוד קומה ה׳ הושיעני וגו׳ שיני רשעים שברת:
Ask RabbiBookmarkShareCopy