Kommentar zu Dewarim 18:19

VV. 19 u. 20. והיה האיש וגו׳ אך הנביא וגו׳. Vers 19 bespricht den Fall der Nichtachtung des von Gott, an den Propheten gerichteten Wortes, אשר לא ישמע אל דברי. Es umfasst dies nach Sanhedrin 89 a ein dreifaches: הכובש את נבואתו, dass der Prophet das ihm gewordene Gotteswort nicht verkündet; המוותר על דברי נביא, dass einer das vom Propheten verkündete Wort als etwas Überflüssiges außer acht lässt; ונביא שעבר על דברי עצמו oder dass ein Prophet dem von ihm verkündeten Worte zuwiderhandelt: שלשתן מיתתן בידי שמים, bei allen dreien hat Gott sich die Ahndung vorbehalten, אנכי אדרש מעמו. Vers 20 spricht von dem Verbrechen der Prophetenlüge, אשר יזיד לדבר דבר בשמי, dass einer sich erkühnt, unbeauftragt im Namen Gottes zu reden; oder את אשר לא צויתיו לדבר auch nur, was ihm nicht zu reden aufgetragen worden; oder endlich אשר ידבר בשם אלהים אחרים, dass er selbst das Wahre im Namen einer heidnischen Gottheit rede; alle drei: המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עכו׳׳ם erliegen dem menschengerichtlichen Tode, ומת הנביא ההוא, und כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק (daselbst; siehe Wajikra zu 20, 10; — siehe ferner oben Kap. 13, 2 f.).