Kommentar zu Dewarim 15:19

בפסוק כל הבכור כו' תקדיש הר"מ ז"ל הלכות בכורת ופסק כן המחבר בי"ד סי' ש"ז דמצוה להקדיש הבכור ויאמר בפה מקודש וא"ל אפ"ה קודש ועיין בטור שם ומשמע אפילו בעל מום מקדיש אותו ומשמע אף ביום שנולד דכי אסרה התורה שלא להקדיש עד ליל שמיני בשאר קרבן דקדושתו בפה תליא משא"כ בכור קדושתו מרחם אפילו נפל קדוש ויקבר ובלא"ה י"ל דמקדיש ואומר אם הוא וולד קיימא הר"ז קדוש אלא בכור א"צ שיאמר כך וכדכתיבנא. ועיין תוס' שבת קל"ה ב' שמנת ימים בבהמה ושלשים באדם יצא מכלל נפל דל"ד זה לזה דבהמה שמיני כלמעלה דאחר לקמן קל"ו א' אי אתרחיתו כו' ושלשים כלפניו ולא הביאו ראיה מיניה וביה מקרא ומיום הח' והלאה ירצה די"ל אדרבה מיום הח' ולילה של ח' עברה וה"ה בשלשים כלשעבר כ"ט י"ב תשצ"ג כו' כמ"ש הב"ח ז"ל בתשובה סי' קכ"ה והביאו הש"ך ז"ל בי"ד סי' ש"ה וא"כ הוה דומיא לכן הביאו מלקמן קל"ו אי אתרחיתו מיד בליל שמיני מותר ורש"י ז"ל שם פירש דשבעת ימים הא ליל שמיני מקדישו וא"י דלמא מקדישו על תנאי ויאמר אם אינו נפל הרי הוא קודש ונהי דקרא סתמא כתיב אף בא"י דכלו חדשיו מ"מ י"ל כמ"ש עיין זבחים י"ב א' בתוס' ד"ה לילה הקשו איך עובר קדוש וקשה דלמא התורה הזהירה שלא יקדיש עופר זמן קודש שכלו שבעה ימים אסור להקדישו הא דיעבד אם הקדישו מוקדש ועיין תמורה יו"ד א' וכ"פ הר"מ ז"ל דקדושה חלה על עוברין והיינו דיעבד ובדף ה' ב' ולנדר לא ירצה הא מקדש קדשי אף לרבא דכל מלתא כו' וא"כ תוך זיי"ן מחוסר זמן הוה ודיעבד קדש. והנה בכור אדם אם נולד ביום שבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת קודש וביום א' כ"ט יום שלימין מעל"ע וי"ב שעות כו' חדש הכי בעינן עיין שו"ת ב"ח סימן קכ"ה חדש ומעלה בעינן כ"ט מעל"ע שלימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים ובש"ך י"ד ש"ה אות י"ב וי"ט. ובפריי לי"ד ט"ו בט"ז ג' חסר שם בדפוס תיבות אלו. וד"ע לר"ג מ"ה הו"א. עד כאן. ומ"ש שם דבעינן זיי"ן מעל"ע הכי משמע במהרש"א ז"ל ביצה ו' אפרוח שנולד יע"ש ובתוס' שבת קל"ה ב' אבל בלבוש ותב"ש שם משמע דבהמה לא בעינן זיי"ן מעל"ע של ימים.

כל בכור. (א) זה כלל שהוא צריך לפרט, ששומע אני כל בכור בין זכר ובין נקבה ; ת״ל הזכרים לה׳ וכה״א כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר (דברים טו יט), בא הפרט ולמד על הכלל [זכר ולא נקבה והפרט צריך לכלל], שלא תאמר כל זכר אפילו שאינו פטר רחם, [ת״ל כל בכור פטר רחם].

כל הבכור אשר יולד כו' י"ל לשון הזכר היה ראוי [ליכתוב] קוד' דהיינו כל הבכור זכר אשר יולד כו' דעתה לא משמע שקאי על הבכו' י"ל בדרך רמז לפי ענינינו הצדי' כל הבכו' נקרא כי צדיק מושל ואיתא בדוד המע"ה אף אני בכור אתנהו. וזה כל הבכור אותו צדיק אשר יולד במה שממשיך לך חיי ומזוני ועושר שכוונתו לשמי' לפעול רצונו ית' ונקרא משפיע ולא מקבל. וזה אשר יולד בבקרך במה שממשיך חיי שמרומז בבקר לשון ביקור חולים וכן מלך שבבהמות שור כי שורש הבהמיות הוא בריאת הגוף וכן איתא האוכל מבש' שור בחלום מתעשר והבין אותי ית' משום כי פני שור מהשמאל ושולחן בצפון מצפון זהב יאתה וצפון נקרא' שמאל כדכתיב צפון וימין וצאנך הוא בנים להתרבות צאן קדשים הם ישראל וצאן נמי י"ל עושר כי נקרא עשתרות שמעשרות את בעליהן וזה יולד שהוא הזכר. ובמה יולד לך זה בבקרך וצאנך שמשיב לך תקדיש לה' אלקיך תחזיק אותו בקודש לא תעבוד כו':