Quotation_auto zu Dewarim 15:19

וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כל בכור זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהם (קלו) כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. קדש לי כל בכור כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע שנאמר כל הבכור אשר יולד וגו'. הזכר פרט יצאו נקבות. ממשמע אני אקרא את הכלל ומה תלמוד לומר הפרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט שומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהיה בכור וכו'. ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר אל תקדיש. (קלז) מקדישו אתה הקדש עלוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח תלמוד לומר כל הבכור וגו' הזכר זכרים אבל לא נקבות. אני אקרא את הפרט אבל לא את הכלל. שומע אני כל זכר שיולד בין כשהוא פותח רחם בין שאינו פותח רחם יהיה בכור. תלמוד לומר קדש לי כל בכור עד שיהיה זכר ופותח רחם. לקיים מה שנאמר כל פטר רחם וגו' באדם ובבהמה. את שיש לו באדם יש לו בבהמה יצאו (קלח) הלוים שאין להם באדם לא יהיה להם בבהמה.

לפי שהוא אומר והבאתם שמה עולותיכם וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם. שומע אני אפילו הוא במקום רחוק יהיה חובה עליו להביאו לבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה. הקיש בכור בהמה לבכור אדם. מה בכור אדם אתה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה אתה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה. מה בכור אדם אתה מטפל בו שלשים יום. אף בכור בהמה אתה מטפל בו שלשים יום. לי הוא למה נאמר. לפי שהוא אומר הזכר תקדיש לה' אלהיך הקדישו כדי שתקבל שכר או אם הקדשתו יהא מוקדש ואם לאו אינו מוקדש תלמוד לומר לי הוא מכל מקום. הא מה תלמוד לומר תקדיש שתקבל שכר. כיוצא בו אתה אומר ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר למה נאמר והרי כבר נאמר ולבנון אין די בער הא מה תלמוד לומר ובער עליה הכהן כדי שתקבל שכר:

זהו שאמר הכתוב אשרי האיש אלו בניו של קרח, אשר לא הלך בעצת רשעים שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים, ובדרך חטאים לא עמד שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו שאמרו שירה ואמרו אנו חייבין בכבוד אבינו או לא נחלוק על משה רבינו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח, והיה כעץ שתול על פלגי מים מים כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר ויהי לנס. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלח מקח רע לעצמו זה שאמר הכתוב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און, ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח, איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קא עביד לכו. איהו הוה ליה מלכא לאחוה שוויה כהנא רבה. לבני אחוהי שוינהו סגני כהונה. אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן. ביכורים לכהן. מעשר ראשון נמי דשקילתו אתון אמר הבו חד מן עשרה לכהן. ועד דגיין לכו למזייכו ומיטלל בכו, עינא יהב במזייכו לפיכך אמר לכם העבירו תער על כל בשרם. ועוד אמר והנפת אותם תנופה בעי למעבד כאימרי. אמר לה והא איהו נמי קא עביד הכי, אמרה לי כיון דכולה רבותא דידיה לא חייש תמות נפשי עם פלשתים, ועוד דקאמר להו עיבידן תכלת אי סלקא דעתך תכלתא חשיבה אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך: