Kommentar zu Dewarim 16:16

תנן התם ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרי׳ למלכים למאי הילכתא, א״ר חנינא לשטרות כיון שמיוחד ראש השנה וכבר מונין לשטרות הימנו, מתוך כך ניכרין המוקדמים והמאוחרין להכשירם ולפוסלם) דתנן בשלהי מס׳ שבועות פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול, שטרי חובות המוקדמין פסולים, והמאוחרין כשרין, מאי טעמא דפרוזבול, שכיון שראה הלל הזקן שנמנעו העם מהלוות זה לזה, והיו עוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים טו ט), עמד ותקן להם פרוזבול, מאי פרוזבול, פרוסבולי ובוטי, כולי אלו עשירים, בוטי אלו עניים, תקון לעניים שילוום ממון, תקון לעשירים שלא יתחייבו. וזה תקון של פרוזבול, מוסרני לכם ב״ד שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי ביד פלוני שאגבנו בכל עת שארצה, והדיינין חותמין מלמטה, או העדים, כדי שיהא האדם סומך על שטרו ולא יגוש את רעהו כי קרא שמטה, לפיכך אם הפרוזבול מוקדם לחוב כשר, שלא חלה שמטה עליו, ואם מאוחר לחוב פסול, שהרי נתחייב לשמט, אבל שטרי חוב המוקדמין לנתינת המעות פסולין, שהרי גובה מן הלקוחות שלא כדין, שאין הלוה חייב כלום למלוה בזמן השטר, כי אמנה היה דבריהם, שהבטיחו מלוה ללוה לתת לו בתשרי, ולא נותנם לו עד ניסן, והואיל והשטר נכתב מתשרי, גובה מן הלקוחות שמתשרי שקודם ניסן, והוא שלא כדין, שהרי עד ניסן לא נתחייב הלוה למלוה כלום, ובמה יבחנו השטרות הללו, אם מוקדמין הם, אם מאוחרין, מחמת הזמן הכתוב בהן, שאם כתוב בו בשנת אחת למלך בירח ניסן, והעדים מעידים כי בשנה אחת למלך בירח תשרי ניתן הממון, בידוע שהשטר הזה מוקדם הוא ופסול, שאין מונין למלכים אלא מניסן, ואם כתוב בשטר בשנה שניה למלך בניסן, והעדים אומרים באחת למלך בתשרי, ידענו שזה ניסן שאחר תשרי והשטר מאוחר וכשר. והמוקדם פסול, ידענו שזה פסול בזמנו לגבות מנכסין משועבדים, לפי ששטר שנפסל מקצתו נפסל כולו, אבל מן המשוחררין גובה, ומנלן דלמלכים מונין מניסן, משלמה דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל (מ״א ו א), זיו זה אייר, לכן שנינו באחד בניסן ראש השנה למלכים. ולרגלים, דכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז טז), לענין נדרים בבל תאחר דבעינן ג׳ רגלים כסדרן וחג המצות תחלה.

שלש רגלים. ולהלן הוא אומר שלש פעמים (דברים טז טז), שלא תאמר כל זמן שארצה ובלבד שיהיה שלש, ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (שם).

(עא) ד"א על שם יראה כל זכורך (דברים טז טז). לפיכך בהר ה' יראה.