Kommentar zu Dewarim 19:2

שלוש ערים תבדיל. אחר שבאר ענין השופטים והמלך והכהנים והנביאים ספר המצות המוטלות על השופטים והם הבדלת ערי מקלט וגבולות הארץ וחקירת העדים וקבלתם והמצות המוטלות על המלכים והם כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר וכי תצור. והמוטל על הכהנים והשופטים יחדיו והם עניני עגלה ערופה:

בתוך ארצך. ולא תחשוב כי יותר טוב להמציא עיר מקלט במלוכה אחרת. ויהי נשמר יפה מגוה״ד שלא יוכל לעבור את הגבול בלי רשיון ממנהיגי ארצך. אבל לא כן. אלא דוקא בתוך ארצך. וכבר ביארנו בס׳ שמות דמצות שבתורה אע״ג שיש בהן טעם ותכלית לפי דעת אנושי מכ״מ יש בהן חוקי תורה שגבהו מדעת אנושי:

שלש ערים. תניא, ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות ^אדרשה זו כפולה לפנינו לעיל בפ' מסעי ובפ' ואתחנן בפסוק ונס אל אחת הערים האלה וחי, ושם נתבאר הענין בפרטו, יעו"ש וצרף לכאן. .
(מכות י' א')

שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך. אמר זה לפי שלא היה ראוי שתהיינה קצתם בקצות הארץ אבל היה ראוי בזה שישלשו גבול הארץ בדרך שיחלקוהו לשלשה חלקים ובאמצע כל חלק מאלו החלקים תהיה עיר מקלט והנה העדים צריך שיהיו בינונייות לא גדולות ולא קטנות:

[עב] בתוך ארצך, מלת בתוך מוציא את הספר, ומ"ש אשר ה' נותן לך לרשתה והם לא נתחייבו עד אחר ירושה וישיבה כמ"ש וירשתם וישבת בעריהם מפני שהיה בטוח שאחר שיכבשו יירשו ר"ל ישבו שם ולכן קצר:

פס'. שלש ערים תבדיל. קטנים ולא כרכים גדולים. תבדיל לך. ולא לאחרים. בתוך ארצך. ולא בספר. אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה. מה תירש תכבוש:

שלוש ערים תבדיל לך וגו׳.
ספרי פיסקא קפ: ערים ולא עירים, ערים ולא כרכים, ערים ולא כפרים.
עירים, ר״ל מוקף חומה, עיין ערכין דף ל״ג ע״ב ע״ש.

שלוש ערים וגו׳‎ כבר נצטוו על כך ולא שנאו אלא בשביל תכין לך הדרך.

שלוש ערים. ולא כרכים גדולים ולא כפרים:

תבדיל לך. לך ולא לאחרים ^בכלומר רעובד כוכבים שהרג את ישראל בשוגג אינו גולה אלא נהרג עליו. וקצת צ"ע דהוצרך לדרשה זו מדיוק קל מלשון תבדיל לך שיש לפרשו ע"ד הפשט כמו קח לך סמים, עשה לך שתי חצוצרות, ועשית לך ארון עץ, וכדומה, בעוד שבפ' מסעי בענין ערי מקלט כתיב מפורש תהיינה לבני ישראל. [ספרי].

ספרי שם: תבדיל לך ולא לאחרים.
ר״ל לעכו״ם, ועיין מכות דף ט׳.

תבדיל לך. ולא לנכרים:

בתוך ארצך. ולא בספר ^געיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים. .
(שם)

בתוך ארצך. ולא בספר:

שלש ערים תבדיל לך וכו' ושלשת את גבול ארצך כו' וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי כו' פן ירדוף גואל הדם אחר הרוצח וכו' כי ירבה הדרך כו' על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך כו' והנה לכאורה הוא תמוה הלא ארץ ישראל הי' ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והי' בה שלש ערי מקלט והיה לערך מאה פרסאות בין תחילת גבול א"י לעיר מקלט וכן בסופו לעיר מקלט וכן מתחילת מקלט לעיר מקלט אחר ולפי"ז עדיין יכול הגואל הדם לרדוף אותו ולהכות אותו מכת נפש ומאי פן ירדוף גואל כו כי ירבה הדרך כו" ע"כ אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך עדיין הדרך רב מאד ויוכל הגואל הדם להרוג אותו ונראה שהתורה היא נצחית ומרמז אותנו שידוע מה שכתבנו בפ' העבר בפ' ראה בשם כתבי האר"י ז"ל שיכוין האדם בחודש אלול היחוד של הנותן 'ב'י'ם 'ד'ר'ך דהיינו שהוא גימטריא שם קס"א ושם ס"ג כמנין 'ד'ר'ך עיין לעיל ששם הרחבנו הדיבור עיי"ש ושם 'ה'ו'י בניקוד צֵירי הוא עולם התשובה כי ביה ה' צור עולמים עיי"ש לעיל בפ' הנ"ל. והנה איתא בגמרא על תכין לך הדרך מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים ועל פסוק וזה דבר הרוצח איתא בגמרא דבר הרוצח על רוצח שגלה לעיר מקלט יאמר רוצח אני והוא לכאורה לפי פשוטו של מקרא אינו על אופניו ואינו מובן דהא כתיב וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי והאיך דרשו חז"ל לגנאי. ונראה דיובן עפ"י הנ"ל דדר"ך גימ' כנ"ל וגימט' שם הוי' בניקודתו כדלעיל שהוא מורה על עולם התשובה. והנה המצוה הי' על סנהדרי גדולה שימשכו על זה הדרך של ערי מקלט הכוונה הנ"ל שהוא בגימטריא 'ד'ר'ך וכל מי שהי' הולך על זה הדרך הי' מושך אותו לתשובה והנה הרוצח כשעבר ונסע לעיר מקלט הי' הדרך שגימטרי' כנ"ל הי' מושך אותו לתשובה שלימה וכשעבר בדרך הנ"ל הי' צועק ובוכה ומתודה ואמר רוצח אני בלב נשבר ונדכה שהי' מעורר אותו העולם התשובה והי' בתוך לבבו רשפי אש וצעק רוצח אני רוצח אני וממילא לא הי' הגואל הדם יכול לרצוח אותו בדרך הנ"ל מחמת התשובה שהי' עושה בדרך והי' מושך אותו ג"כ לתשובה וזה תכין לך הדרך גימטריא היחודים הנ"ל שימשכו הסנהדרין את הכוונות הנ"ל לזה הדרך של עיר מקלט. וזה שפרש"י והגמרא מקלט מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים ויובן ממילא והי' מושך אותו לתשובה ושלשת את גבול ארצך כידוע ליודעים שלשה יודי"ן משם ס"ג ואל"ף הוא שם א"ל כידוע וגם ושלשת הוא מרמז על שם הוי' בניקוד צֵירי ושם קס"א בניקוד סגול ושם ס"ג בניקוד חירק ששלשה שמות בנקודות גימטריא דרך כנ"ל בסדרה בפ' ראה. וזה ושלשת את גבול וכו' וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי דהיינו דיבור של הרוצח כדאיתא בגמרא כנ"ל דהיינו שצעק רוצח אני רוצח אני מחמת שבוער בלבו רשפי אש של תשובה בדר"ך כנ"ל וזה כן ירדוף גואל הדם כו' כי ירבה הדרך והכהו נפש כי' דהיינו שירבה ויתרחק ממנו הדר"ך המרמז לתשובה כנ"ל והכהו נפש כו' על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך דהיינו בכוונה לשם ד'ר'ך ולשלשה יודי"ן שבשם ס"ג כנ"ל ולשלשה שמות בניקודות הנ"ל ועי"ז לא יוכל לרצוח אותו מחמת שיתעורר עליו עולה התשובה כנ"ל.

א"י שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך כו' ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ כו' כי תשמור את כל המצוה הזאת כו' לאהבה את ה' אלהיך כו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה כו' והוא תמוה מאד מאי קאמר שאם ירחיב ה' את גבולך מפני שיהיו צדיקים גמורי' וזהו כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה כו' לאהב' את ה' אלהיך ללכת בדרכיו כו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. הא אם הם צדיקים למה להם ערי מקלט שהוא בשביל מכה נפש בשגגה הא לא יאונה לצדיק כל עון (ובכתבי האר"י ז"ל מביא זה הקושי' עי"ש מה שמתרץ) ונראה שידוע מספרים קדושים ממיתת ז' מלכים שנתפזרו הנצוצים הקדושים. והעיקר ביאת הנשמה לעו"הז שיפעול בעודו בעו"הז להעלות כל הנצוצים הקדושים שנפלו שישנו בכל דבר ודבר ניצוצים קדושים שהם בשבירה יראה ויבין האדם כל זאת שכל דברים שלמטה הם רק ציונים לדברים רוחנים וקדושים ולהעלות הכל למעלה למעלה לשרשו ולא יכול עוד הדבר למטה יותר כידוע ליודעים המחברים א"ע לצדיקי וקדושי עליונים שבכל מעשה אשר יעשה האדם בהשכל ודעת יש בה כל העשר מדריגות הקדושים והעיקר העבדות הוא להעלותם מלמטה למעלה לאיתנה הראשון אל מקום אשר הי' שם אהלה בתחילה והנה ידוע מספרים קדושים שהעיקר השבירה הי' בהמדות בהשש קצוות דהיינו אהבה נפולה ויראה נפולה וההתפארות ונצחים והודי' והתקשרות הנפולים וצריך האדם בהשתמש מאחת מהנה מהמדות הנפולים לחזור אח"כ בתשובה ולהעלותם משבירה למקומם הראשון כידוע ליודעים בזה הוא מעלה ניצוצים של מלכים שמתו אל מקומם ואיתנם הראשון ומיחד הכל ביחוד עליון עד א"ס ב"ה הנה יש צדיקים שמנעוריהם הם צדיקים ושמרו את כל ז' מדות שלהם ולא קלקלו כלום ומה הם מתקנים בביאתם בעו"הז. ובאמת העיקר ביאתם כדי לתקן ולהעלות ניצוצין ממטה למעלה ממקום השבירה לאיתנם ומקומם הראשון אך אעפי"כ כשנתבונן בדבר ימצא ג"כ לצדיקים מנעוריהם ג"כ לתקן דהיינו כאשר כתבנו למעלה שבכל דבר מעשה יש עשרה מדריגות שדוגמתם בע"ס וכשעושה צדיק איזה מעשה בלא דעת ותבונה או כשעושה דבר מצוה או תורה ותפילה בלי דעת או בפני' דקה מן הדקה אזי הגם שבשלשה ראשונות דהיינו חב"ד לא הי' שם שבירה אעפי"כ שייך כביכול ביטול שנתבטל החב"ד של אותו דבר שעשה ודוגמתו למעלה נוגע ואינו נוגע לשם ושייך אעפי"כ שקילקל וביטל בחב"ד וצריך ג"כ הצדיק דמעיקרא לתקן החב"ד בתשובה שלימה לתקן הכל בשרשו וזה אין ביכולת לתקן עתה רק בביאת המשיח במהרה בימינו. וזה ידוע שהשש ערי מקלט הי' לתקן השש קצוות. ולעתיד. והצדיקים יתקנו עוד מה שהי' ביטול קצת בשלשה מדריגות והם החב"ד ויהי' מושכים משם רחמים גמורים וחסדים טובים לכנ"י ומשם בארה לפסוק הנ"ל ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כו' כי תשמור את כל המצוה הזאת כו' לאהבה את כו' וללכת בדרכיו דהיינו לעתיד בימי המשיח שתהיו צדיקים גמורים במדריגה עליונה אזי ויספת לך עוד שלש ערים דהיינו שלשה מדריגות 'ח'ב'ד תתקנו ותמשכו ממקורות הרחמים רחמים וחסדים טובים לכנ"י וזהו שמרמז לנו הפסוק למעלה וזה דבר הרוצח אשר יכה את רעהו בבלי דעת כו' פי' ע"ד ריעך וריע אביך זה הקב"ה דהיינו הקלקול הי' שעשה בלי דעת וביטול קצת בחב"ד וכן למעלה פ' ואתחנן סי' ד' פסוק מ"ב לנוס שמה כו' אשר ירצח את רעהו בבלי דעת דהיינו ג"כ שקילקול בזה שעשה איזה דבר בלי דעת ותבונה כדאיתא בדברינו למעלה באריכות. ויספת לך עוד שלש ערים דהיינו לתקן השלשה מדריגות החב"ד ויוכלין אח"כ למשוך ממקורין דרחמים חסדים טובים ורחמים גמורים לכנסת ישראל אמן ודו"ק.