Kommentar zu Dewarim 20:20
רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ (פ)
Nur die Bäume, von denen du weißt, dass sie keine Bäume zum Essen sind, kannst du zerstören und fällen, damit du Bollwerke gegen die Stadt baust, die mit dir Krieg führt, bis sie fällt.
מי השלוח
רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחת וכרת וגו'. מזה הפסוק הקשו על הרמב"ם ז"ל [הלכות טומאת מת פ"ט הי"ב] שסובר שספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא, הלא כתיב רק עץ אשר תדע בודאי כי לא עץ מאכל הוא אבל ספקו אסור, אכן מה שהתורה מקילה בספק מפני שלא תחמיר על ישראל בספק איסור לאהבת ישראל, אבל כאן מה שאסרה התורה להשחית עץ מאכל הוא גם כן לאהבת ישראל שיהנה ממנו נמצא שגם בספק לא ישחית כי זה הוא מחמת טובת ישראל.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
עד רדתה. לְשׁוֹן רִדּוּי, שֶׁתְּהֵא כְּפוּפָה לְךָ:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אבן עזרא
עד רדתה. כי לולי שהיתה נשגבה לא אמר הכתוב ימים רבים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy