Kommentar zu Dewarim 22:25

ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה וכו' כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף ולו תהי' לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו הענין הוא כך בדרך רמז כי יש בני אדם מה שרואים את הצדיקים עושים הם עושים אחריהם ואין משברים את לבם לב האבן שיהי' לב בשר ונרפא כתיב בי' זה אינו כלום שאינם מייחדים כלום ואינם פועלים כלום במעשיהם אם לא שברו הקליפות מעליהם ולשבור את לבם על שנים עשר קרעים באמת ובתמים ולעשות הכל בהשכל ובחכמה ובדעת וביראה ופחד ורתת וזיע לא מצות אנשים מלומדה שסוברים שזה הוא היראה שעושי' סיגופים ותענית ולבם עדיין בתוקפו בקליפותיו וחיצונותיו והוא עושה הכל בע"כ ובמלחמה זה אינו כלום וכלא ואפס ואופס הוא בעבודתו ובתפלתו ובתורתו עד שיבא לזה לשבור את לבו באמת ולהזדעזע מפני הש"י בתכלית היראה ופחד ומופת לזה שתשובה כזה בתענית וסיגופים לא זה הוא עיקר והתכלית התשובה והראי' לזה שהתשובה מז' דברים שקדמו לעולם וזה ידוע ג"כ להטועמים מעץ החיים שבתחילה הי' רצון ומהרצון נעשה חקיקה ומהחקיקה נשתלשל עד למטה עד עולם העשי' והנה התשובה הוא מהחקיקה שהוא הרבה מדריגות קודם עולם המעשה והאיך אשפר שזה הוא התשובה בתענית וסיגופים שהוא בעולם המעשה אלא בוודאי שעיקר התשובה בלב נשבר ונדכה זה הוא העיקר התשובה בחכמה ובבינה להבין גדולת יוצרינו ובוראינו בחכמה ובדעת והשכיל ולשבור לבו בקרבו וזה הי' קודם לעולם ודי למבין (והתעניות והסיגופים הן רק תפל ומכשירין שיבא ע"י כך ללב נשבר ונדכה כידוע ליודעים) ואם האדם עושה תשובה כך בבינת הלב כנ"ל אזי בא בחמישים שערי תשובה הם שערי בינה ומשפיע משם כל טוב וממתיק הדינים בשורשם כידוע וגם כשעושה תשובה כך בבחינת הלב ובשכלות הלב ומכיר גדולת הב"ה במוחין גדולים ומשבר לבו בקרבו אזי יש לו קיום לתשובה הזאת אצלו לעולם ויראת ה' טהורה עומדת לעד ושוב אינו נופל ממנו משא"כ כשעושה דוגמת המעשה שעשה איזה צדיק על דבר מצות אנשים מלומדה והצדיק עושה ואת העובדא בחכמה ובבינה ובדעת והוא אינו יודע לאיזה כיון ומכשירין שעשה הצדיק זאת הנהגה וזאת התענית והסיגוף אזי אין אצלו תמיד ובבא רוח מצוי' ומכ"ש רוח סערה אז נשאר ערום וערי' ואין לו שום יראה ואהבה ושבע תועבות בלבו ודי למבין. ומשם בארה הפסוקים שלפנינו ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה פי' (ע"ד תורה צוה לנו משה מורשה שתורה נקראת נערה) והחזיק בה האיש ושכב עמה פי' שהחזיק בנערה המאורסה לאיש פי' שהצדיק עשה זה הדבר ואירס אותה לעצמו בדעה ובינה והשכל ואדם אחר החזיק בה ועשה דרך אנשים מלומדה ג"כ בלא לב נשבר ולב טהור והחזיק בנערה המאורסה לאיש אזי כתיב אחריו העונש חלילה וקאמר הפסוק אחריו כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפשה ושכב עמה בתולה היא ר"ח אלול כידוע שדרך רוב בני אדם לעשות תשובה שלימה פי' שאין עושה דרך מצות אנשים מלומדה רק שעושה דרך לעצמו ולפי בחינתו ושכלו וזה נערה בתולה שהיא מחדש מה שלא עשה אחר עושה אחריו רק הוא בעצמו שכב עמה ונתייחד בה קאמר הכתוב אחריו ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף דהיינו שהוא משפיע בעולם התשובה שהוא חמישים שערי בינה וכסף הוא (מלשון נכסף נכספת לשון חמדה שהוא עולם התענוג כידוע ) ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו שהוא קיים אצלו לאורך ימים על דרך יראת ה' טהורה עומדת לעד כנ"ל ודו"ק.

ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה וגו'. השדה הנזכר הוא שדה של תפוחים שנהרג בו הבל. וכבר פירשתי בסוד עגלה ערופה ונתעוררו רבותינו ז"ל בספר הזוהר על מה שכתוב בכל הפרשה נער חסר הא והטעם כי הה"א רומזת לה"א אחרונה של שם והיא חסרה מן הנערה הזאת והבן זה. אך ונתנו לאבי הנערה מלא כי היא בשלימותה וזהו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ורמז לכנסת ישראל של מעלה. תבין מכאן עונש המוציא שם רע עד היכן מגיע קלקולו. וטעם לא יבא פצוע דכא כי נפסק מקורו ונהר יחרב ויבש (איוב יד יא). וכבר הודעתיך סוד זיווג האדם באשתו הוא סוד משפיע ומקבל כמה דאת אמר צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד') וכשאינו ראוי להוליד פוגם למעלה:

ושכב עמה. בס׳ ויקרא ט״ו ל״ה ביארנו דבכ״מ דכתיב לשון עמה בשכיבה משמעו ברצון דבאונס כתיב ושכב אותה ובא ללמדנו כאן דאפילו היה סופו ברצון מ״מ כך הדין וכמש״כ לעיל וכאן קמ״ל דה״ה לענין שאר עונש ב״ד כאשר יבואר: