Kommentar zu Dewarim 23:22

לא תחרוש בשור וחמור יחדיו נ"ל בס"ד יש אדם שדרכו לעשות פשר בין יצה"ט ובין היצה"ר שפוסע על שתי סעפים וכמ"ש הרב שער החצר ז"ל באחד שהשחית והתעיב והיה אוכל כל ימיו מאכלות אסורות נבילות וטריפות וכיוצא ורק ביום כיפור היה אוכל מאכל היתר לעשות פשרה בין שני היצרים ר"ל יצה"ט יאמר ראה אני עושה רצונך שתזהרני בכל יום לבלתי אכול מאכל אסור והנה היום איני אוכל אלא מאכל היתר ולא יבא בפי בשר פיגול וליצה"ר אומר ראה הנני עושה רצונך לפרוץ גדר ולאכול ביום כיפור ע"ש והנה ענין פשר כזה הוא מצוי הרבה אצל האדם בכמה עניינים ד"מ היצה"ט אומר לאדם שילך לבית הכנסת להתפלל שם תפלה שלימה והיצה"ר אומר לו אל תלך ואל תתפלל והנה הרשע הולך לבית הכנסת ומתפלל חצי תפילה ובהבלעה ופוסק בחצי ק"ש ומדבר עם אחרים ומחטיאם גם שם מסתכל בנשים הבאים לשם וליצה"ט אומר הרי עשיתי רצונך שבאתי לבית הכנסת ולבשתי ציצית והתפללתי קצת בתפלה וליצה"ר אומר עשיתי רצונך שחטאתי בכמה עונות בתוך בית הכנסת ובמקום המשפט שמה הרשע ולא עוד אלא שהכשלתי אחרים בהיותי לובש הציצית ותפילין וכן כיוצא בזה עושה פשר בין ב' היצרים בעניינים הרבה והמשכיל יבין כי בעל הפשר הזה ענשו יותר חמור מן ההולך אחר עצת היצה"ר לגמרי כי זה שהוא מערב מצוה בעבירה נותן כח לסט"א לשלוט יותר ובזה יובן רמז הכתוב ובוצע ברך נאץ ה' ר"ל בוצע זה בעל הפשר הנז' אע"פ שבירך ושבח את ה' ה"ז נחשב נאץ ה' ולכן אמר בישעיה סי' נ"ו בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וכו' ומ"ש מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו והוא כמבואר והנה כל פשרה היא מתייחסת למדת השלום כי הפשרה עניינה הוא שלום אך זו הפשרה היא שלום שיש בתוכו כ"ף שנעשה מכשול ועל זה אמר שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול ובזה יובן דוברי שלום עם ריעהם שהם יצה"ט ויצה"ר לומר ליצה"ט עשיתי רצונך וליצה"ר עשיתי רצונך ובאמת הם רעה בלבבם כי כל חשקם ורצונם לעשות רצון היצה"ר ובשלום של פשר זה רוצים לחזק צד הרע יותר וכאמור:

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ובירושלמי דמס' כלאים רוצה לאסור לרכוב על הפרדה ופריך והכתיב והרכיבו את שלמה בני על הפרדה אשר לי ומסיק ברי' בפ"ע הי' וצריך להבין מה דקדק דהע"ה על הפרדה אשר לי והנה בפ' שירה פרד אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך כי אחז"ל דהע"ה לא הי' ישן אלא כשינת הסוס פחות משיתין נשמי וחצות לילה אקום להודות לך וכשעלה ע"ה נכנסו חכמי ישראל ואמרו עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' נ"ל שהוא מליצה לומר כל הלילה עסק בתורה ושירות ותשבחות וישן רק כסוס וכשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל רוצה לומר נכנסו במחשבתו התחכמות על ישראל איך ובמה יתפרנסו ואיך ובמה יצאו גדודים למלחמה והי' בלילה כסוס וביום כחמור לעול הציבור והיינו פרד פלגא סוס ופלגא חמור וכן כל מלכי או"ה פלגא סוסים מיוזנים לכל תאוה ופלגא חמור לישן ולחבק ידים לשכב נמצא כל המלכים כפרידה והיינו דקאמר פרידה יודוך ה' כל מלכי ארץ והזהיר דהע"ה להרכיב שלמה על הפרדה אשר לו דווקא לישן שונת הסוס ולסבול סבל הציבור כחמור ולא כפרדה של או"ה: