Kommentar zu Dewarim 28:60

את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם. בכאן רמז להם משה לישראל אשר בכל מכה ומכה שבא על מצרים נרעד גם לב הרבה נפשות מישראל שהיה בהם שמץ חסרון דומה להם באיזה ענין, היו מתמלאים פחד ובזה הפחד נרצה עונם, ונתן הש"י את מצרים תחתיהם כמ"ש (ישעיה מ"ג,ד') ואתן אדם תחתיך, וזה פי' הפסוק (תהלים צ"א,ח') רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה, היינו שתביט ותראה שלומת רשעים ובאם ימצא בך איזה חסרון, ע"י הפחד יתפשט בך עקמימות לבך לטוב.

ישלח יי' בך את המהומה וגומר. מפני רוע מעלליך אשר עזבתני. כבר פירשתי כי משה ידבר מפי הגבורה והיא האומרת ישלח יי' מפני אשר עזבתני ולכן לא אמר אשר עזבת את יי' כמשמעות הפשט אם יהיו דברי משה אך משה ידבר מפי השכינה כי פיהו כפיה. והר"ר אלעזר מווירמש"א ז"ל כתב כי כנוי עזבתני שב למשה רבינו ע"ה כי הוא עומד ורואה כשישראל לוקין על עונותיהן ואומר למזלם של ישראל זה יש לכם מפני שעזבתני ולא שמעתם לאזהרותי. וראיה לדבריו מצאתי במדרש יגל יעקב אימתי כשישמח ישראל כשם שדרש רבי שמעון בן לקיש דבר קשה אמר כשישראל חוטאין כאן יעקב לוקה במערת המכפלה ולפיכך כשתבא גאולה בישראל הוא שמח עמהן כי יעקב מצטער כשישראל מצטערין וכשהן בצרה הוא בצרה ולפיכך כשתבא גאולה בישראל הוא שמח עמהן והרמז לזה והיתה יד יי' בכם ובאבותיכם (שמואל א' יב טו) וירעו לנו מצרים ולאבותינו (במדבר כ טו) כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית לז לה) משמע שהאבות מצטערין על בניהן בקבר. וטעם ישלח יי' כי מדת רחמים תהפך עליו למדת הדין וכבר פירשתי מה טעם יזכיר הכתוב השם המיוחד בפורענות אף כי הוא מדת רחמים. ויתכן לפרש עוד אשר עזבתני כי ברוע מעלליך גרמת לי להיות עזובה וגלמודה הפך לא יאמר לך עזובה (ישעיה סב ד). וטעם ידבק יי' בך את הדבר ידעת כי הרמז למדת הדין שתחול עליהם והבן כי כלתו חסר וי"ו והרמז לכלה הכלולה מן הכל כי ראתה גוים באו מקדשה. יככה יי' בשחפת ובקדחת הזכיר בפסוק זה שבעה מיני פורעניות והם שחפת קדחת דלקת חרחור חרב שדפון וירקון זהו שבע על חטאתיכם:

אשר יגרת מפניהם. מִפְּנֵי הַמַּכּוֹת. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִין מַכּוֹת מְשֻׁנּוֹת הַבָּאוֹת עַל מִצְרַיִם, הָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ גַּם עֲלֵיהֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כָּתוּב "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְגוֹ' כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ" (שמות ט"ו) — אֵין מְיָרְאִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא יָגוֹר מִמֶּנּוּ: