Kommentar zu Dewarim 28:68

וראוי לתת לב א׳ במה שאמר שבימיו נתקיים פסוק והתמכרתם וכו׳ ואין קונה והרי המן ששקל י׳ אלפים ככר כסף על ישראל וא״ת שאחשורש לא קבל למכרם א״כ ה״ילל ואין מוכר כי קונה הרי היה המן. ב׳ כי אחר שלא היה קונה כאומרו ואין קונה איך התחיל הפסוק והתמכרתם שם כי לא שייך מכירה מבלתי קונה א״כ הפסוק פליג מדידי׳ אדידי׳. ג׳ מה צורך למשל ועוד הפסו׳ שמביא וד״א ואח״כ ד״א אחר. ונראה לתרץ בשנדקדק עוד למה התחיל ויהי בימי כי מלת ויהי נראה שחוזר למ״ש לעיל ומה שיכות ודבקות יש למגילה הזאת עם סוף פסוק קהלת והנכון לומר כי יש התקשרות ודבקות עם פסוק שלמעלה שסיים (קהלת יב יד) כי את כל מעשה אלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע וסמיך ליה ויהי בימי וכו׳ לומר שלא יעלה על דעתך כשתקרא המגלה ולא תמצא שמו ית׳ נזכר בתוכה ותחשוב שהיא כמו סיפור מעשה שאירע בימי אחשורוש בדרך מקרה ח״ו ולכך אחז״ל אסתר ברוח הקדש נאמרה לומר שאינה סיפור דברים ח״ו כי הרי ברוח הקדש נאמר׳ וזהו שסמך ויהי בימי אחשורוש לסוף פסוק קהלת לומ׳ כי כל מעשה יביא אלהים במשפט וכו׳ שהשי״ת פוקד עון אבות על בנים כשהבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכשהאדם יחטא לפנים ולבו שלם ונעלם מהחטא גם השי״ת יפקוד עליו או על בנו ויביא לו צרה לפני׳ בלבד וידוע כי בזמן נבוכד נאצר ישראל השתחוו לצלם ולבם היה נעלם מאותו הפועל המגונה כמ״ש בע״ה במאמר רשב״י ז״ל וע״כ האלהים הביא במשפט המעשה ההוא בימי אחשורש שמלך גם בכל הכיפה וישראל שבאותו הדור הוסיפו על חטאתם פשע בהנאת הסעודה לכן באה אליהם הצרה ההיא לפנים לכפר על ההשתחויה אשר היתה גם היא לפנים ולבעל המאמר לא הוקשה לו שום קושיא בויהי בימי אחשורוש שהם דברים מקושורים ודבוקים ודבורים על אופניהם אבל הוקשה לו כפל הוא אחשורוש ועו׳ המולך וכו׳ כי מאי אתא לאשמועינן ותרץ כי ממלת ויהי בימי אחשורש היה מובן שכל ימי אחשורש נמשכה הצרה לאורך ימיו לז״א הוא אחשורוש שבימיו נתקיים והתמכרתם וכו׳ יר׳ כי ישראל בארץ אויביהם היו בוחרים ברע במיעוטו והיה ברצונם לשימכרו ממכרת עבד לינצל מן ההריגה ועכ״ז לא היו האומות רוצים כמ״ש בתרגו׳ שני של מגילת אחשורוש שהמן כתב לקכ״ז מדינ׳ שבכל מקו׳ אשר ישמע שנשאר עבד או שפחה מישראל שריהם בחרב יהרוג ובתיהם נולי יתשמון וזש״ה (דברים כח סח) והתמכרתם שם לאויביך וכו׳ שאין מי שירצה לעשות קניין בכם מהפחד ז״ש ואין קונה מפני הגזירה ולכך אמרה אסתר (אסתר ז ד) ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי שהיתה הצלה פורתא אבל המן לא הניח שום מקום לינצל משום צד וזה אין צרה כמותה כי היו חייה׳ תלואים מנגד ועכ״ז לא סרו מאמונתם ועודם מחזיקי׳ בצומותם ואבלם עד ישקיף וירא ה׳ מן שמים וריחם כרוב חסדיו ז״ש הוא נתקיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ להורות כי הקב״ה הפך לבו כרגע כי אע״פ שכבר נתקיים בימי מלך כמותו פסוק של והתמכרתם וכו׳ הוא נתקיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ ופי׳ כי אע״פ שהקב״ה שעבד את ישראל לאומות בלא מחיר כסף וזהב וכל דבר השנאוי ונגאל נותנים אותו בחינם לז״א חינם נמכרתם וכו׳. ירצה כלום אני מכרתי אתכם ושעבדו בכם האומות בחינם ולא גאלתי אתכם ויצאתם בכסף חלף שכר עבודתכם כי במצרים נשתעבדו ויוציאם בכסף וזהב כש״ה (שמות יב לו) וינצלו את מצרי׳ וכן בנדון דידן בימי אחשורוש כמה הרגו ובכמה ביזה שלחו את ידם אם כן אפילו שנתקיים בימיו פסוק והתמכרתם וכו׳ השי״ת קיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ והכוונה לשיצאו ויגאלו בכסף כמש״ה (ישעיהו נב ג) ולא בכסף וכו׳ והביא המשל לתרץ מה לי שמולך מהודו ועד כוש וכו׳ ללמדנו איך נתקיים בעצם הפסוק של והתמכרתם וכו׳ בימיו כי לא נשאר להם לישראל שום מקום לנוס במה שהוא רודה בכל העלם מהודו ועד כוש וכו׳ אלא בהמכרם ממכרת עבד היה להם הצלה פורתא ועכ״ז לא היו קונים אותם בשביל גזירת המן כמ״ש ולכך המשילם ליונה שלא היתה יכולה להכנס ולצאת כמ״ש אלא תקותם היתה מפח נפש לשיצא הנחש ויאכל אותם כך היו ישראל לקיים מה שנאמר והיו חייך תלואים לך כו׳ א״כ אחר שהיו בצרה גדולה כזאת בימי אחשורש ובימיו בעצמו נגאלו א״כ עשית דבר והפכו להורות כי לב מלך ביד ה׳ וכו׳ ואמר עוד דבר אחר לסיוע למה שאמרנו שהב״ה בכל רגע ובכל שעה היה מהפך אותו לעשות רצונו ית׳ ולעשות דבר והפכו שעל אשה נטל עצה וכו׳. וכן בד״א שהרג אוהבו וכו׳ להביא ראיות לשתראה מפורש כי כל מעשה הוא מהאלהים ואפי׳ שהמבינים יודעים כי כל מעשה יבא מהאלהים וכמרז״ל אין אדם נוקף עכ״ז כשתרא׳ דבר והפכו תבין בפי׳ כי יד ה׳ עשתה זאת וכו׳:

ואמרתי כיון שמקריבין ראשית מן הכל ראוי להקדיש ראשית מבחר הבריאה והוא ראשית זמן השנה "הם ימי התשובה בראשית השנה וצא וחשוב כי השנה היא שנ"ד ימים צא מהם ימים מקודשים חמשים שבתות השנה וז' ימים טובים נשארו רצ"ז ימים של חול וא' מארבעים הם ז' ימי תשובה דהיינו יום א' ר"ה וא' יה"כ וא' שבת (שהמה כבר נחשבו בכלל השבתות וימים טובים) נשארו ז' ימים שהם ראשית דראשית השנה (וצ"ל דאותן י"ז הנשארים אינו מגיע לפי חשבון א' מארבעים יום שלם עליהם) ויש להאריך בזה:

והשיבך ה' מצרים באניות, פי' ויהיו שובים גם הטף דאלו להולכי רגל לא הי' ליקח בשבי רק האנשים והנשים היכולים לילך, לאפוקי באניות בא לכלול גם הטף: