Kommentar zu Dewarim 3:19
רַ֠ק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃
Aber deine Frauen und deine Kleinen und dein Vieh—Ich weiß, dass ihr viel Vieh habt—soll in deinen Städten bleiben, die ich dir gegeben habe;
העמק דבר
ידעתי כי מקנה רב לכם. פירש משה רבינו שהוא יודע. משום דלולי זה לא היה מסכים לעגן אשה אפי׳ לזמן כמש״כ בנימוק״י פ׳ החולץ דעגון לשעה ג״כ מיקרי עגון. והרי קיי״ל בכתובות פ׳ אע״פ דאסור לצאת לת״ת יותר מג׳ שנים. אבל אחר שידעתי כי מקנה רב לכם וא״א להעבירם. ולהניח אותם בלי טף ונשים ילכו לאיבוד וזה ג״כ אסור לאבד את מה שיש לו כמבואר בשאלתות דר״א שאי׳ ד׳ דרשאין לצער ע״ז את האדם. ואין בזה משום לא תונו. ומש״ה דוחה זה האיסור עגון לשעה והיינו דדייק כאן משה רק נשיכם. ובפ׳ מטות אמר בנו לכם ערים לטפכם ולא הזכיר נשים. אלא כאן רמז בדבריו שאסור לעשות כן בשביל הנשים. אבל משום שמירת נכסים שרי. וע׳ מש״כ בס׳ בראשית י״ג ג׳ ל״ג י״ז:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מנחת שי
ומקנכם. בטעם סגולתא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
פס'. רק נשיכם וטפכם. לא כשהקדמתם צאנכם לטפכם שנא' (במדבר ל״ב:ט״ז) גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפנו. אלא נשיכם וטפכם עיקר ומקניכם טפל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy