Kommentar zu Dewarim 31:11

ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. הנה הדקדוק מבואר דלמה רצה לקרות כל התורה כולה ולהזהירם בה דווקא במועד שנת השמטה וגם שיהיה בחג הסוכות ולא בפסח ועצרת שג"כ יש בהם עולי רגלים. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם השמטה הוא להורות כי לה' הארץ ומלואה ואין לישראל חזקה בארץ אלא ממנו הכל וכתבו המפרשים ז"ל דמוכח מזה דיש לישראל דין עבדים דאם יש להם בחי' בנים לא היה צריך סימן זה כי בלא"ה אין חזקה לבן בנכסי האב כנודע אלא ודאי דינם כעבד ויש חזקה לעבד בנכסי רבו ומשום הכי אצטריך השמטה ונמצא שענין השמטה מורה שאין אנחנו בחי' בנים עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המדרש רבה בפ' אמור א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעינן מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעינן דהוא נצוחייא כך ישראל ואו"הע באים ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעינן מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידם אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ ע"ש. ונמצא שהגם שעיקר מחילת העון של ישראל הוא ביום כפור עכ"ז הדבר מתברר בחג הסוכות דוקא שאז נוטלים ישראל בו הלולב והנה ידוע שהטעם שישראל דוקא יש להם מחילת העון אבל לאו"הע לא מהני להו מחילה משום דישראל יש להם דין בנים ולהכי מהני להו מחילה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל או"הע דיש להם דין עבדים לא מהני להו מחילה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונמצא דבחג הסוכות אשר יתברר בו דישראל נצחי דינא יש בו הוכחה דישראל יש להם דין בנים ולכאורה נראה דדבר זה והשמטה הוי תרתי דסתרי דמן השמטה מוכח ריש לישראל דין עבדים ואמנם אין זה קושיא כלל דאפשר לומר דהאי טעמא דהשמטה הוא אתי אליבא דרבי יהודה דוקא דס"ל בפ"ק דקידושין כשישראל עושים רצונו של מקום קרויים בנים וכשאין עושים רצונו של מקום קרויים עבדים וא"כ השתא אתי שפיר דכשבאים ישראל לפני הקב"ה ומתוודים ומתחרטים על מעשיהם א"כ הרי באותה שעה המה עושים רצונו של מקום כי הם שבים בתשובה ואז יש להם דין בנים ולכן מהני להו מחילה על עונות שעברו ומה שצוה אותם הקב"ה במצות השמטה משום פן יהיה זמן שישראל יתרשלו כמה שנים בעבודתו ית' ח"ו ולא יהיו עושים רצונו של מקום דאז אותו זמן יש להם דין עבדים ולכן כדי שלא יהיה להם חזקה באותם שנים צוה להם במצות שמטה כדי להורות שהארץ היה של הקב"ה ולא יהיה להם אז חזקה:

תקרא את התורה הזאת. הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א) עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה:

תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הנה כל הקורא לחבירו באזניו אינו עומד כנגדו כי אם מצדו, ואולי מכאן למדו רבותינו (סוטה מא) במוצאי י"ט ראשון של חג עושין למלך בימה של עץ בעזרה וגו', וקורא מתחילת אלה הדברים כו', ומהיכן למדו לומר כן שמתחיל מן אלה הדברים כי יותר היה נכון לומר שיאמר מן הואיל משה באר את התורה הזאת. אלא שלמדו זה ממ"ש נגד כל ישראל, כי כל פסוק אלה הדברים, היה מתנגד לכל ישראל כי היה מזכיר ברמז כל המקומות שהכעיסו בהם להקב"ה מפני כבודן של ישראל, והדבר האמור ברמז דומה כאילו היה מלחש באזניו שאין השומעים מבינים שום דבר כ"א מי שמרגיש בעצמו שחטא בדבר ההוא הוא המבין הרמיזה ההיא, וע"ז אמר שיקרא את התורה הזאת שהיא נגד כל ישראל ובאזניהם ר"ל התורה המתנגדת לישראל ואמירה באזניהם ברמז, ושם נאמר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. לכך אמר כאן נגד כל ישראל. כי בהקהל זה א"א שיהיו שם כל ישראל שבכל הארץ, אך שהוא מדבר מן אמירת משה שהיתה במעמד כל ישראל.