Kommentar zu Dewarim 31:10

ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. הנה הדקדוק מבואר דלמה רצה לקרות כל התורה כולה ולהזהירם בה דווקא במועד שנת השמטה וגם שיהיה בחג הסוכות ולא בפסח ועצרת שג"כ יש בהם עולי רגלים. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם השמטה הוא להורות כי לה' הארץ ומלואה ואין לישראל חזקה בארץ אלא ממנו הכל וכתבו המפרשים ז"ל דמוכח מזה דיש לישראל דין עבדים דאם יש להם בחי' בנים לא היה צריך סימן זה כי בלא"ה אין חזקה לבן בנכסי האב כנודע אלא ודאי דינם כעבד ויש חזקה לעבד בנכסי רבו ומשום הכי אצטריך השמטה ונמצא שענין השמטה מורה שאין אנחנו בחי' בנים עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המדרש רבה בפ' אמור א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעינן מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעינן דהוא נצוחייא כך ישראל ואו"הע באים ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעינן מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידם אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ ע"ש. ונמצא שהגם שעיקר מחילת העון של ישראל הוא ביום כפור עכ"ז הדבר מתברר בחג הסוכות דוקא שאז נוטלים ישראל בו הלולב והנה ידוע שהטעם שישראל דוקא יש להם מחילת העון אבל לאו"הע לא מהני להו מחילה משום דישראל יש להם דין בנים ולהכי מהני להו מחילה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל או"הע דיש להם דין עבדים לא מהני להו מחילה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונמצא דבחג הסוכות אשר יתברר בו דישראל נצחי דינא יש בו הוכחה דישראל יש להם דין בנים ולכאורה נראה דדבר זה והשמטה הוי תרתי דסתרי דמן השמטה מוכח ריש לישראל דין עבדים ואמנם אין זה קושיא כלל דאפשר לומר דהאי טעמא דהשמטה הוא אתי אליבא דרבי יהודה דוקא דס"ל בפ"ק דקידושין כשישראל עושים רצונו של מקום קרויים בנים וכשאין עושים רצונו של מקום קרויים עבדים וא"כ השתא אתי שפיר דכשבאים ישראל לפני הקב"ה ומתוודים ומתחרטים על מעשיהם א"כ הרי באותה שעה המה עושים רצונו של מקום כי הם שבים בתשובה ואז יש להם דין בנים ולכן מהני להו מחילה על עונות שעברו ומה שצוה אותם הקב"ה במצות השמטה משום פן יהיה זמן שישראל יתרשלו כמה שנים בעבודתו ית' ח"ו ולא יהיו עושים רצונו של מקום דאז אותו זמן יש להם דין עבדים ולכן כדי שלא יהיה להם חזקה באותם שנים צוה להם במצות שמטה כדי להורות שהארץ היה של הקב"ה ולא יהיה להם אז חזקה:

מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. איתא בגמ' (ראש השנה י"ב:) שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסכות שמינית הוא אלא כל תבואה שלא הביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית, והוא ע"פ פסוק (תהלים קט"ו,ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וזה הוא רק כפי הנראה. אבל דהע"ה אמר (תהלים קל"ה,ו') כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. שהיה יודע בטוב שכל מעשי בני אדם אף שניתן הבחירה ביד אדם הוא רק דבר מועט כקליפת השום. וזהו שאנו אומרים ביום הראשון לה' הארץ וכו', דענין שבת הוא שתדע שאין שום כח ביד האדם לכל הל"ט מלאכות שנבראו בעולם שע"י יוכל אדם לפעול כל מה שירצה כולם נאסרים בשבת, וע"כ כשהתחילו ימי החול ומותר בעשיית מלאכה יוכל האדם ח"ו לומר כחי ועוצם ידי. ע"כ תיקנו חז"ל לומר מיד לה' הארץ ומלואה, וכן הענין ג"כ בשמטה שציותה התורה, היינו שתדע כי לה' הארץ ומלואה, וכשבא שנת השמינית והתורה התירה לחרוש ולזרוע פן תשכח ח"ו ותאמר כחי ועוצם ידי, ע"כ צוה להיות נוהג בה בשמינית ג"כ מנהג שביעית בתבואה שלא הביאה שליש כדי שתזכור כי לה' הארץ ומלואה.

ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכו' תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו' למען ישמעו וכו' כבר נדברנו בזה במ"א לבאר מדוע ניתנה קריאה זו דווקא במועד שנת השמטה ובחג הסוכות. ועתה נוסיף לבאר על מה שקדמנו אז שמקודם אמר תקרא את התורה וכו' ואח"כ אמר הקהל את העם וכו' הלא מן הצורך להקהילם תחילה ואח"כ לקרות באזניהם והנראה לרמוז בזה כי הנה השורש העיקרי משרשי העבודה הוא אהבת בני ישראל זה לזה מקטנם ועד גדלם ואף גם האנשים הנוטים מדרך הטוב יאהב הדברים הטובים הנמצא בהם וידרוש טובתם ולהתפלל בעדם על מחסורם אשר יחסר להם וילמדם להיותם אוהבים זה לזה וכאשר נמצא בבני ישראל אהבה ואחוה וריעות אין מקום להמסטינין להרע להם ועי"ז מסתופף בהם יראת ה' כי יקשיבו זה לזה להטות לדרך הטובה וזהו אמרו תקרא את התורה הזאת וכו' באזניהם הקהל את העם פי' שדבר זה ותורה זאת תקרא באזניהם שיקהלו ויתאחדו כאיש אחד לאהוב זה את זה מקטנם ועד גדלם וזהו האנשים והנשים והטף שיאהבו כולן זה לזה ועי"ז ישמעו וילמדו ליראה את ה' וק"ל.