Kommentar zu Dewarim 31:9

בפסוק ויכתוב משה כו' ויתנה אל הכהנים ואל כל זקני ישראל גיטין נ"ט ב' כהן קורא ראשון מהכא כו' וקדשתו כו' ועמ"א א"ח רפ"ב וי"ו וקדשתו מ"ע בכהן קטן ל"ש וקדשתו כי את לחם כו' וצ"ע בעל מום פשיטא דל"ש וקדשתו סומא בא' מעיניו דכ"ש מקטן דאתי לכלל דעת. ועמ"א סימן דלהר"מ ז"ל מ"ע מ"ה לקדשו לפתוח ראשון אם אינו רוצה למחול ואם רוצה למחול אז תליא בדרכי שלום וספק בן ט' לראשון וזיי"ן לאחרון צ"ע אם אין רוצה למחול בעשה וי"ל ממ"נ להר"מ ז"ל כל ספק מ"ה שריא ומדרבנן הוה ספק דרבנן ולקולא כה"ג באפשר ועוד דהוה ס"ס שמא הלכה וקדשתו הוה רק אסמכתא וקורא אותו ד"ת ע"ש אסמכתא ואת"ל ד"ת שמא אינו כהן כ"ש למ"ש המ"א ברפ"ב דאת לחם ה' תקריב וזה אין ראוי וחלל דרבנן יש להסתפק אם יש בו עשה דקדשתו ד"ת להר"מ ז"ל או לאו ובפריי לא"ח כתבנו מזה.

ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳ ואל כל זקני ישראל. ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות וגו׳. הקהל את העם וגו׳. ובניהם אשר לא ידעו וגו׳. יש להתבונן באלו הפסוקים מהו ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳. כי הנושאים ארון ברית ה׳ אינם אלא לוים בני קהת. כאומרו כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. ואע״פ שמצינו בסוטה פרק אלו נאמרים. תניא ר׳ יוסי אומר בג׳ מקומות נשאו הכהנים את הארון. כשעברו הירדן וכשסבבו חומת יריחו וכשהחזירוהו פלשתים למקומו. מ״מ לא יצדק מ״ש בכאן הנושאים את ארון ברית ה׳ על אותם המקומות. כי בימי משה עדיין לא נשאוהו אלא הלוים. גם מהו ואל כל הזקנים. היל״ל ואל כל ישראל למה הזקנים בפרט. ויש לפרש שנרמז בזה הפסוק מה שדרשו רז״ל במדרש רבה בזו הפרשה (פ׳ ט׳) וז״ל רבנן אמרי כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה. א״ר ינאי כתב י״ג תורות י״ג לי״ב שבטים ואחד הניח בארון שאם יבקשו לזייף דבר שיהיו מוציאים אותה שבארון וגו׳. וזה הספר הוא שנקרא ספר העזרה בכל מקום שבו קורא המלך במועד שנת השמטה בזמן ההקהל. וכן כהן גדול קורא בו ביום הכפורים. כן פי׳ רש״י ז״ל בפ״א דבתרא דף י״א. לפי זה נוכל לומר שי״ב תורות שכתב לי״ב שבטים. זהו מ״ש ואל כל זקני ישראל שמסרם לראשי שבטי ישראל כל אחד מסר לו אחד. ובכללם שבט לוי שמסר אחד לראשי השבט שהם הכהנים. כמו שנאמר ויתנה אל הכהנים בני לוי ושם יש הפסק זקף קטן. והספר הי״ב מסר אותו לנושאים ארון ה׳ לתת אותו בתוך הארון. והם בני קהת. ועליו נאמר הנושאים וגו׳. עוד יש לפרש הנושאים את ארון ברית ה׳ שזה הספר תורה שנתן בארון ודאי לא נתנו ללוים לשום אותו בארון כי נאמר בלוים ולא יבואו לראות כבלע את הקודש. אלא אהרן ובניו יבואו וכסו אותו כמו שמפורש בפסוקים. וא״כ מוכרחים אנו לומר שהכהנים הם שנתנוהו בארון. ועליהם נאמר הנושאים את ארון ברית ה׳ כי על ידם הלוים נושאים כי אם לא יתקנוהו ויכסוהו כמשפט לא יוכלו לשאת אותו. ומ״ש ואל כל זקני ישראל הם י״ג זקני שבטי ישראל. ובכללם שבט לוי. אי נמי הלוים נתנוהו. אבל לא בארון ממש. כי אם בדף שיוצא מן הארון. ומה שסמך לזה מצות הקהל. כמו שנאמר ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים וגו׳. לפי שזו המצוה היא גורמת לקיום התורה. כמו שקבלו ישראל התורה במעמד הר סיני. כן רצה השי״ת לחדש להם ענין קבלת התורה כעין קבלתם בהר סיני. וצוה לעשות משבע שנים לשבע שנים שיתקבצו כל ישראל האנשים והנשים והטף ולעשות בימה של עץ שעליה קורא מלך ישראל בספר העזרה שהוא זה הספר שנתן משה בארון ברית ה׳. וזו היא סבת סמיכת זו הפרשה של הקהל לזה הענין של ספר תורה שנתן משה בארון שצריך להוציאו ולקרות בו לפני כל ישראל בזה הזמן כדי שישמעו ולמדו ויראו את ה׳. וכתב הרמב״ן ז״ל בפ׳ ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו הם הטף כי ישמעו וישאלו מהאבות וירגילם ויחנכם וגו׳. ומה נעים דברי רז״ל (חגיגה ג׳) שדרשו הטף למה כדי ליתן שכר למביאיהם. כי הפסוקים דברו בטף שהם יונקי שדים כדי ליתן שכר למביאיהם. ודברי הבנים הגדולים קצת שהם בני חינוך. ואמר בהם ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה׳ אלהיהם שהם מתחנכים ללמוד קצת כדי שיהיה להם יראת ה׳ ולא כתיב בהו ושמרו לעשות וגו׳. כמו שנאמר באנשים ובנשים וגו׳. כי הקטנים אינם בכלל ושמרו לעשות אלא להתחנך ביראת ה׳ לבד:

או יובן בס"ד מן הנשים ילמדו האנשים מוסר דאע"פ שמצטערים בהריון ולידה צער גדול עד מות אין קצים בבנים ואין שבעים בהם אלא רוצים להתעבר ולהוליד וכ"ש התורה שמולידים ממנה תולדות רבות שאין ראוי להם לקוץ בה אע"פ שהם לומדים מתוך צער ודוחק ומן הטף ילמודו מוסר גדול שאין להם בושה בכל דבר שהוא צריך להם ויש להם בו הונאה כי תראה אותם רצים ומדלגים כאילות וכצבאים בעבור הנאתם גם משתינים ועושים צרכיהם לפני בני אדם ולא יבושו וכן בשאר עניינים כן האדם צריך להתנהג במצות התורה שלא יבוש ויחדל מלעשותם בשביל בושה אפילו שרואה מלעיגים עליו ולז"א התנא הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים ובזה פרשתי בס"ד כי נער ישראל ואוהבהו פירוש מתנהגים כנער שאין להם בושה בעשיית מצותי מן המלעיגים אותם ולכך ואוהבהו ובזה יובן בס"ד מ"ש דוד הע"ה אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך כי הוא היה מבזה עצמו על דברי תורה דאפילו שהוא מלך היה יושב ושונה לתלמידים על הקרקע ולא על כסאות כנז' בגמרא והיו ידיו מלוכלכים בשפיר ושליה ודם כדי לטהר אשה לבעלה ואע"פ שהוא מלך ואין זה כבודו והיה מפזפז ומכרכר לפני ארון ה' ואינו חושש על כבודו וכאשר א"ל מיכל כהגלות נגלות כאחד הריקים והוא א"ל ונקלותי עוד מזאת וכו' נמצא היה לומד ממעשה הנערים לעשות מעשה נערים לכבודו יתברך וכבוד תורתו ולז"א למדתני מנעורי דוקא כי גם עתה שאני גדול למדתי להתנהג כזמן נעורי בעבור כבודך ולכן עד הנה אגיד נפלאותיך ולא אחוש על המלעיגים אותי וכמ"ש ואדברה בעדותיך לפני מלכים ולא אבוש כי מורגל אני בכך שכל הנהגתי בעבודתך הוא בכך ולכן מביאים האנשים את טפם בהקהל בשמעם דברי התורה לומר שצריכין להתנהג בדברי תורה כמו הטף שלא יבושו מכל דבר ומן הגרים ילמדו מוסר ומה זה שנולד מטיפה פסולה ונתגדל בין טמאים היום עזב אותם ובא לחסות תחת כנפי השכינה אני זרע קודש גזע ישישים ע"א כו"כ וכמ"ש רז"ל במדרש על הגרים משל לצבי שהיה נכנס ויצא עם הצאן של המלך ולן עמהם והיה המלך מצוה עליו לשמרו ולחבבו תמיד מפני שאין זה דרכו ומנהגו של צבי לדור בבתי הישוב ולז"א הקהל וכו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' וכו':