Kommentar zu Dewarim 4:32

כתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (שם קמה ט), יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב (שם עג א), משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס, כשהוא משקה, משקה את הכל, וכשהוא עודר, אינו עודר אלא לטובים שבהם, כך בעולם הזה טוב ה' לכל, אבל לעתיד לבא, אך טוב לישראל אלהים לברי לבב (שם). זה שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (שם לא כ), לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר ולרומם ולגדל ולקדש את השם הנכבד והנורא, יתגדל ויתקדש ויתעלה ויתנשא שם אלהינו לעד ולנצח חי העולמים, תהלתו לדורי דורים, מלכותו לעולמי עולמים, כי שמו הגדול נקרא טוב, על יד טוב, לעם נקראו טובים, למען ייטיב להם ולבניהם לעולם. במסכת מנחות כי הא עזרא בר בריה דר' אבשלום, דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה, דהוא עשירי לעזרא הסופר, אמר יבא טוב, ויקבל טוב, מטוב, ומטיב לטובים, אמת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, והקב"ה יתברך שמו לעד ולנצח, ברא את העולם בעשרה דברים, בחכמה ובתבונה וכו', כמו שנפרש אותו לפנינו בתוך התלמוד. משה רבינו כתב ברוח הקודש בריית העולם ככל הכתוב בספר תורת משה איש האלהים מפי הגבורה, להודיע גבורותיו לעמו ישראל, דכתיב כח מעשיו הגיד לעמו וגו' (תהלים קיא ו). וצריכין אנו להבין ולדרוש בספר תורת אלהינו, לקיים מה שנאמר והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו (יהושע א ח), אבל לא לדרוש ולחקור על מה שהיה קודם העולם, דתנו רבנן יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם, תלמוד לומר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ (דברים ד לב), יכול ישאל אדם מה למעלה, ומה למטה, ומה לפנים, ומה לאחור, תלמוד לומר ולמקצה השמים עד קצה השמים (שם), מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואי אתה שואל מה למעלה, ומה למטה, מה לפנים, ומה לאחור: בספר יצירה עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה בזק, דבורן שלהן כרצוא ושוב, ולפני כסאו הם משתחוים, פירוש עשר ספירות הן, עומק רום, ועומק תחת, עומק ראשית, ועומק אחרית, ועומק אור, ועומק חשך, ועומק מזרח, ועומק מערב, ועומק צפון, ועומק דרום, וכולם בלימה, דבר שאין להם תפישה והם בלי מה כולם בלום פיך מלדבר, צפייתן כמראה בזק, שאם תהרהר במהרה תסיח דעתך מהם, כמראה הבזק ההולך במהרה, דבורן שלהן כרצוא ושוב, כמו החיות הממהרות במרוצתן כן תדבר בהם, ולפני כסאו של הקב"ה הם משתחוים, כלומר תכוין דעתך לשמים להיות תמים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג), ואל יהרהר האדם לעומק יותר מדאי, שאם יהרהר יותר מדאי, ראוי לו שלא נברא, ואל ידבר על בוראו עתק, אלא יבין וישכיל בן אדם, כי הקב"ה יחיד ומיוחד, הוא ברא שמים וארץ, ואין לו שני, והוא ראשון, והוא אחרון, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בפ' בראשית ברא אלהים בשביל משה שנקרא ראשית ברא הקב"ה שמים וארץ נמצא מרע"ה נרמז כבודו בהתחלת התורה בתיבת בראשית וז"ש אתה החלות בתורה להראות לבאי עולם את כבוד עבדך ומפרש היכן היה זה ואמר את גדלך ואת ידך החזקה שהוא בריאת העולם בששת ימי בראשית ששם רמזת על כבודי ולכן אחר כל הכבוד הזה שכבדתני לברא שמים וארץ בעבורי אז בדין הוא שאעברה נא ואראה את הארץ הטובה כיון שהכל נברא בשבילי ובשלי אני נכנס:

כי שאל נא לימים הראשוני' אשר היו לפניך כו'. הנראה ברמז הכתוב ע"ד שאמרו ז"ל חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה. דהנה שם חסידי"ם הוא פי' חסדי"ם הראשוני' והיו"ד הוא יסו"ד המשפיע חסדי' הראשונים כמ'ש איה חסדיך הראשוני' אי"ה הוא כח"ב והוא כמ"ש נוצר חסד לאלפים. פי' משם נח"ל מי"ג מד' נעשה צנור לאלף שהוא כתר וזהו נוצר הוא צנו"ר הוא רצון. היינו להמשיך חסדים העליוני' מרצון העליון שהוא נקרא רעווא דרעווין שהי' הרצון ההוא קודם ברי"ע שלמחר ביום א'. וזהו רעווא דרעווין פי' החסד של החסד כי עולם חסד יבנה והרצון על החסד ההוא הוא חסד של החסד. וז"פ אי' חסדיך הראשוני'. כי בשעת הצרה ר"ל צריך להמשיך החסדי' הראשונים מהרצון הקודם לבריאת העולם. כי כמו בשעת הבריאה ראה הקב"ה שיהיו ח"ו עוברי רצונו ואעפ"כ ברא את העולם כן גם עתה אע"פ שלא יהיו כתקונם צריך לרחם עליה'. והוא כמ"ש וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי. והשם הזה רחום וחנון. הוא מי"ג מד' וצריך להמשיך להם השם אי"ה שהוא כח"ב כנ"ל. וז"ש אח"כ אדנ"י אשר נשבעת לדוד באמונתך להמשיכ' עד השם אדנ"י מלכו' בית דוד וזהו נשבעתי לשון שביעה. אמנם בחינת החסדים האלו אינם מתקיימי' בהמשכתם לעול' כי אח"כ חוזרי' כיל"ח. וזה נקרא רק שאלה ההדר' בעיני' כמו מי שאין לו משלו לובש כלים שאולי' כך בזמן שישראל אינם חלילה במדריגה הטובה הנה החסדי' באים רק בדרך שאלה כמו שמובא בזוה"ק אימא אוזיפת לברתה מנאה. והוא שאמרו חכז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכי"כ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים. בנות ישראל הוא רמז לבנות ציו"ן וירושלי"ם. בכלי לבן הוא רמוז לחסדי'. שאולים הוא דאמא אוזיפת לברתא מנהא. וזה שנקראי' ימי טובים. כי שורש יום טוב הוא מקרא קדש מקדש העליון. והם הימי' טובי' מיומין עלאין. וז"ש הכתוב על ישי אבי דוד. והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. למה אמר בימי שאול. אך הנה רמז על הנ"ל כי שורש יש"י יו"ד מורה על יו"ד עלאה חכמה. שי"ן תלת אנפין. יו"ד תתא' יסו"ד והוא כי השם ישי מורה על המשכת החסדי' מאב"א. וז"ש הכ' והאיש בימי שאול ר"ל בבחי' שאלה מבחי' יומין עלאין זקן בא באנשים. ר"ל בחי' הזקן מלא רחמים המשיך לבא באנשי' בעוה"ז. וזהוהפי' חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה. ר"ל החסדים הראשוני' ומוחין עלאין הם שוהין קודם התפלה שיהי' מי ממשיכין לעוה"ז. וכן אחר התפלה הם שוהין ואינם מסתלקין מיד ע"י שעוסקין בתורה אחר התפלה. וזה הרמז שאל נא לימים הראשוני' פי' להמשיך יומין עלאין חסדי' הראשוני' בבחי' שאלה כנ"ל. וכמ"ש שאל אביך בחי' שאלה מאב"א כנ"ל: