Kommentar zu Dewarim 9:13

ויאמר ה' אלי ראיתי את העם הזה כו'. הרף ממני כו' ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו. ואפן וארד מן ההר וההר בוער באש כו'. ויש לדקדק מה זה שאמר להם משה שאחר פנותו מן ההר הי' בוער באש הו"ל לומר זה בעלותו ההרה לקבל הלוחות שההר הי' בוער באש ומה לו עתה לספר מעלות ההר ברדתו ממנו. אכן הנ"ל שהתורה הקדושה רמז בזה גודל הרחמנות של משה רבינו ע"ה וגודל חפצו להצדיק את בנ"י בעיני הש"י דאפי' בשעה שהי' הקב"ה מדבר עמו פא"פ ואשרי ילוד אשה שכך זכה לזה. מ"מ כששמע שהשי"ת רוצה לכלות ח"ו את בנ"י. ועמו ייטיב בכל עוז. כמ"ש ואעשה אותך לגוי גדול עצום ורב ממנו. אבל הוא ברח מן הגדולה וכ"ז אינו שוה לו בראותו אבדן מולדתו ועמו ולא זו בלבד כי גדולתו המיועד לו ולזרעו לא הי' חשוב בעיניו נגד אבדן מולדתו ועמו אלא אף גם זו שגם מעלה הגדולה כזו שדבר עמו הקב"ה פא"פ שלא זכה למעלה זו כל הנביאים מימות משה ועד עתה מ"מ בשמעו מן הש"י שרוצה לכלות ח"ו את בנ"י הי' בורח מן הדיבור ולא רצה עוד שידבר עמו הש"י מזה. ועיין מ"ש לעיל פ' פנחם קצת מזה. ולזה אמר הכ' ויאמר ה' אלי וכו' ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ורב ממנו. ואפן וארד מן ההר פי' הר לשון גדולה. היינו שפניתי לירד מן הגדולה אשר אמר ה' לי ולא עוד אלא ההר הי' בוער באש עד לב השמים. היינו שאף שהי' שם גילוי שכינה לדבר עמי פא"פ מ"מ פניתי לירד בשמעי כי רצונו ית"ש לכלות ולשפוך חמתו עליכם ח"ו ולעשות אותי לגוי עצום. ואדרבה מצינו שמשה רבינו ע"ה אמר מחני נא מספרך כו' שרצה למסור נפשו על בנ"י. וז"ש להלן ואתנפל לפני ה' כו' היינו שמסר נפשו לנפול לפני ה' עבור ישראל. וזהו סוד נפילת אפיים כמבואר בספרי המקובלים והבן:

ויאמר ה׳ וגו׳. אמירה בפ״ע הוא ככתוב בפ׳ תשא. באמירה ראשונה ביטל מעשה הלוחות שיגע משה מ׳ יום וכאשר יבואר. ובאמירה שניה עלה ברצון להשחית כל האומה אע״ג שהם תכלית הבריאה והיו באהבה כמש״כ לעיל:

כי עם קשה עורף הוא. ואינם רוצים לכוף ראשם לקבל עול על צוארם אלא זוקפים ראשם כאילו צוארם קשה ואינו של פרקים: