Kommentar zu Tehillim 37:26

כל היום. הצדיק חונן עניים ומלוה להם:

כל היום רוצה לומר: כל הימים; וכן: אותך קויתי כל היום (תהלים כה ה). כלומר: אפילו בעת דחקו הוא

כי אחר שהוא היה כל היום חונן ומלוה לכן יעשה יתברך שיהיה זרעו לברכה ולא מבקש לחם. או יאמר כל היום חונן וכו' לומר הלא תאמר לפחות יחוש הוא ית' לתת לצדיק נכסים לבל תחסר ממנו מצות צדקה לזה אמר אל תחוש על זה כי הלא כל היום חונן ומלוה והוא ענין מאמר הכתוב מלוה ה' חונן דל שהוא כי החונן דל שנותן לו צדקה ב' מצות בידו הלואה לה' ומתנה לדל וזה מלוה ה' חונן דל ואומר כי זה גם כי טוב מעט לו הוא חונן דלים ומלוה לה' ושמא תאמר הלואי שיזון ביתו איך נותן צדקה לזה אמר דע כי וזרעו יהיה לברכה שתהיה לו ברכת רבוי בניו ועל כן בפרנסו אותם בטוב מעט שיש לו הוא חונן להם ומלוה ה' שהוא עושה צדקה בכל עת וזהו כל היום חונן ומלוה דהיינו בכל עת על ידי היות לו זרע רב:

כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:

וזרעו. זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה:

חונן ומלוה כפי כחו.

וזרעו גם כן ילמדו דרכיו, והם

לברכה: לעולם שיתנו משלהם ויחוננו הצריכים. וכן: והיה ברכה בראשית יב ב): שתתן לאחרים מברכותיך ומטובך. או פרושו: שיברכום בני אדם כשיראום ויאמרו: אלה זרע צדיק; האל, יתברך, יברכם בזכות אביהם!