Kommentar zu Tehillim 39:3
נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃
Ich blieb ganz stumm; ich schwieg allem Guten fern, und mein Schmerz war gefährlich.
תורה תמימה
נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה: אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף אמר ליה רבי יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
(ברכות ה ע"א)
(ברכות ה ע"א)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רד"ק
נאלמתי דומיה נאלמתי בשתיקה. כלומר כל כך אני שותק כאלו אני אלם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אלשיך
אך בראות עצמי ביסורין עד גדר שנאלמתי דומיה שהוא כי יש בהם ביטול תורה כד"א האנק דום שהוא דממת תורה אז אמרתי הנה החשיתי מטוב הוא מלקח טוב ביסורין וכאבי שהיה לי על טוב הרשע נעכר בקרבי שעתה הוכפלה הרעה טוב הרשע ויסורין עלי עד גדר ביטול תורה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy