Kommentar zu Tehillim 65:2

לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה וא"ר ירמיה בן אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך מדת הקב"ה אדם מתחייב הריגה למקום שותק שנאמר לך דומיה תהלה ולא עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר ולך ישולם נדר וכו':
(עירובין יט ע"א)

דומיה. ענין תוחלת, אמר לך מיחלת התהלה שתאמר לך בציון בקיבוץ גליות ולך ישולם בנדר הזבחים שנודרים בני הגלות אם ישיבום האל לציון ישלמו לך שם בבית המקדש:

דומיה. שתיקה:

לך דומיה תהלה - זה המזמור חברו דוד בהיות הארון, או חברו אחד המשוררים בהבנות בית המקדש והוא הנכון בעיני.

לך דומיה תהלה וגו׳‎. ר״‎ל אתה ה׳‎ השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים:

לך דומי'. במסורת תילים סימן מ"ב דומי' ד' א' חסר וסימן ולילה ולא דמי' לי. נאלמתי דומי'. אך אל אלהים דומי' נפשי. לך דומי' תהלה קדמאה חסר ע"כ. ואולם לפי מה שנמצאו בכתובים ברוב הספרים המדויקים כולם מלאים חוץ מהאחרון וא"כ היה ראוי להגיה במסורת בתראה חסר ואיכא דמסרי ד' ב' מלאים וב' חסרים ולא מסיימי ואי קושטא הכי צריכינן למימר דקדמאה ובתראה חסר:

לך דומיה תהלה וכו'. פירש רבינו האר"י ז"ל דיש לחקור דאמאי צריך להתפלל בביטוי שפתים וכן מצוה לנדור בעת צרה אמאי צריך שיהיה נודר בפה וכן כשמתודה האדם אמאי צריך להתודות בפה. הרי הקב"ה רואה כליות ולב ויודע מחשבות והלא טוב להתפלל בלב וכן לנדור בלב וכן להתודות בלב. והיה כבוד שמים כי בזה יתרבה כבודו ומתפרסם שיודע מחשבות והתשובה לזה הוא שאם היו נודרים בלב אח"כ היה מתחרט ולא היה משלם ויהיה לו עון נדרים החמור אבל עתה שנודר בפה השומעים יזכירוהו או יכריחוהו לשלם וגם הוא מעצמו ביודעו כי שומע הן לו ישתדל לשלם נדרו וכיוצא בזה אם היה התפלה בלב הרבה הדיוטות הלך הלכו האישים לבי כנישתא ישבו לארץ ידמו ולבם הלך חשכים בשוק"י האיש ירצה בשוקים ורחובות ושבע תועבות ורבות מחשבות ויאמרו שכבר התפללו וכן בוידוי יאמרו שכבר התודו בלב ואדרבא חשבו לעשות עבירות חדשות. אכן כשהתפלה והודוי בקול צריכים להתפלל ולהיות מתודים באמת. וז"ש לך דומיה תהלה כי יודע מחשבות אף כי לבות ואם כן לך דומיה תהלה שבזה מתפרסם כי בוחן לבות וכליות הוא. ואם כן אמאי צריך לידור בפה ולהתפלל בפה וגם להתודות בפה. לז"א ולך ישולם נדר דבזה שהוא נודר בפה יהא שלמ"א ולא יהיה לו עון נדרים. והיינו טעמא שומע תפלה שצריך להתפלל בקול דזה סיבה עדיך כל בשר יבואו ויתפללו כלם ואם לאו ההדיוטות אומרים כבר התפללנו אך עתה שהתפלה בדיבור כל בשר יבואו. וכן דברי עונות להתודות בפה. ואתה ברחמיך פשענו אתה תכפרם עכ"ד רבינו האר"י זצ"ל:

לך דומיה תהלה, מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, ולך ישולם נדר, הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי:

אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד"א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה: דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:
(מגילה יח ע"א)

נדר. כולו סגול בסוף פסוק כי לא ישתנה:

ודומיה - מגזרת דמות, או הוא כמו: אך לאלהים דומיה נפשי, כטעם דום לה' והתחולל לו, דומו עד הגיענו אליכם. והטעם: כי התהלה ממתנת לך בציון מן הבאים שמה להלל במקום הארון, ושמה לך ישולם נדר.

ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א״‎כ הנדר:

לך דמיה תהלה. רפה התי"ו: