Kommentar zu Tehillim 69:11

ואבכה בצום נפשי. בתעניתי:

ואבכה בצום נפשי. חסר וי"ו כאילו אמר ואבכה ובצום נפי כלומר אני בוכה ומתענה תמיד:

ולא עוד כי אם שואבכה בצום נפשי כו' והוא כי על עם בני ישראל באה צרה בגופם במכת חרב והרג ואבדן ושבי ובזה וגם היתה להם צרת הנפש כמו שכתבנו שעליה אמר כי באו מים עד נפש שהוא על עון הצלם שגזר נבוכדנאצר להשתחוות לפניו אמר עתה הנה דרך אנשים לבכות על צרת עצמם מעל העון שהיא צרת הנפש אך אני לא עשיתי כך כי אם ואבכה בצום נפשי לא הייתי בוכה כי אם את נפשי ולא עם רוחי את גויתי וכ"כ הייתי מתפעל בצום ובכי כאחד עד שנשחת מאיש מראיתי ותהי נפשי לחרפות לי כי אם מתי היה טוב לי כי בהיותה בקרבי הייתי חרפה בעיני כל רואי נמצאת היותה בקרבי שהיא לחרפות לי.