Kommentar zu Tehillim 71:3

לבוא תמיד. באותו מעון, להנצל בתוכו מן הרודף:

היה. לפי שברח ממעונו מירושלים מפני אבשלום שאל שהאל יהיה לו מעוז להשיב בו מפני בנו:

ועוד שנית אבקש ממך שלא יהיה על ידי שליח רק היה לי. שלישית שלא תהיה לי כמחסה סלע שאין נסתר רק מאחוריו אך מלפניו אפשר יבא האויב דלחם בו אך היה לי לצור מעון מסובב מאיכותך כמי שבתוך מעון ובית. ועוד רביעית שלא יהיה המעון בלבד בעת הצרה כמי שמאימת אויב ברדפו אחריו יתחבא בתוך מגדל ומצודה כ"א לבא תמיד שהוא כי תהיה איכותך מעון שתמיד אהיה בא ונכנס בפנימיות קדושתך כנודע כי אין קץ לפנימיות קדושתו יתברך שאינו כבא תוך בית שאחר שהוא בפנים נגמר השגת פנימיותו כי בקדושתו יתברך יכול אחד קדוש להיות נכנס תמיד תוך פנימיות קדושתו יום יום אלף שנים ולא יבא עד קץ פנימיותו כי אין לו קץ וזהו לבא תמיד ואחר אומרו כל שאלותיו אלה פירש ואמר מה שאמרתי היה לי הוא כי עד כה צוית להושיעני על ידי שליח ומה שאמרתי לצור מעון הוא כי עד כה סלעי שהייתי נשמר מצד אחד כחוסה בצד שן סלע כי הייתי נשמר שלא אהרג והייתי ירא שמא אהרוג ומה שאמרתי לבא תמיד הוא כי עד כה גם שלפעמים הייתי נשמר מכל צד הייתי כמי שהוא במצודה נטמן בעת הצרה שאינו נטמן במצודה רק בעת הצרה בלבד וזהו ומצודתי אתה כי לעומת שני הדברים האחרונים שהם מעון לבא תמיד אמר כי סלעי ומצודתי אתה שהם שני דברים שהיו לו תחלה:

מעון. מדור:

היה לי - כמו מעון להסתר בו, על כן אחריו לבא תמיד, כי כל מעון הוא למעלה.

לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:

לצור מעון. במקצת ספרים ישנים כתוב מעוז בזי"ן וכך הוא גירסת המתרגם שפירש זה כמו שפירש לצור מעוז שבמזמור ל"א. אמנם לגי' כל ספרים מדוייקים כ"י זה כתוב מעון בנו"ן וכן במסורת מעון ד' ומלא בקריא וסימן (תבעטו. והבטת (שמואל א' ב'):

היה לי, כי בנעוריו היה לו לצור מעון כנ"ל סי' ל"א שבקש שם היה לי לצור מעון, א"כ ראוי שאבא בצור מעון הזה תמיד וגם עתה אשגב בו, כי לבא תמיד צוית, הציווי שלך היה שאל הצור הזה אבא תמיד למען תושיעני בו, כי לא צויתני לבא רק לפי שעה רק לעולם כי סלעי ומצודתי אתה, ע"כ הקדמת המזמור שחזר הדברים שדבר בימי נעוריו כשברח מפני שאול, עתה מתחיל תפלתו ביחוד:

צוית להושיעני. פעמים רבות הושעתני על ידי שלוחיך:

צוית להושיעני. כמו תצוה עבר במקום עתיד או פי' צוית פעמים רבות להושיעני כן תושיעני עתה, והמצוה היא למלאכים כמו שכתוב כי מלאכיו יצוה לך:

ומצודתי. ענין מבצר חזק:

וטעם צוית – שהבטיחו שמואל או על דרך הוא צוה ויעמד כמו דבור השם, שהטעם על הגזרות על ידי המלאכים.

צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

לבוא. כצ"ל:

תפלה למשה. וכל בר נש וקריו דכוותהון בר מן חד ועל (צ"ל ואת) קריתים (מדבר ל"ב) כן מצאתי במסרה כ"י ועמ"ש במזמור ל"א: