Kommentar zu Tehillim 78:25

מחספס. שנבלע ברמ״ח אברים מנין מחספ״ס, וכה״א לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שנבלע ברמ״ח אברים, וכה״א ונפשנו קצה בלחם הקלקל (במדבר כא ה), קל היה במעיהם שאוכלין ואינן נפנים.

לחם אבירים. לחמם של מלאכים, ד"א אבירים איברים שהיה נבלע בכל האברים ולא היו צריכים לנקביהם:

לֶחֶם אַבִּירִים תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה וכו':
(יומא עה ע"ב)

אבירים. השחקים הם אבירים כמו שנאמר עליהם חזקים כראי מוצק, וזה דבר תימה כי אכל איש נברא מן האדמה לחם שחקים:

ולמה היו ב' מינים לזה אמר לחם אבירים ששוחקים מלאכים בשחקים אכל הנקרא איש כמשה ודומה לו אבל לשאר צידה שלח להם כו' שהוא כדבר מבושל שמכין הסיר אותו לנאכל כצידה שהיא דבר מבושל נתן להם לכלל לשובע כי אין ההמון שבעים בדבר רוחני עד יתגשם ולרמוז כי בני עליה הם מועטים אמר אכל איש לשון יחיד או שעל פי דרכו רמז כי היה מה שאכל האיש משה במרום שאינו לא לחם ולא מים כ"א שמ"ה נהנים ממנו:

אבירים. חזקים:

לחם אבירים - הם השחקים.

לחם אבירים. לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב ל״ז:י״ח):

צידה. יש מחלוקת בספרים אם הוא חסר יו"ד או מלא ואולם לפי המסורת מלא כי בשופטים ז' נמנו ג' חסרים ואין זה מהם:

צידה שלח להם. כי בכל מקום שהיו הולכים היה צרכיהם מוכן להם לשובע:

(כג) או יאמר ויצו כו' לומר ראו כי רעה נגד פניהם כתאות עריות כי הלא לא' מז' טעמים אדם רוצה לשנות מאכלו א' לבקש מאכל קל האיכות ממנו מפני העיכול ב' להיות השני קרוב המציאות מהראשון ג' להיות בלתי צריך טורח להכינו ליאכל כבישול וכיוצא ד' להנאת העין שהשני טוב למראה והעינים נהנים ממנו ה' להיות השני מחזיק מהראשון ו' אם הראות הוא נא והאדם תאב למבושל ז' שהראשון אינו משביע כשני אמר הנה מכל זה לא היה גם א' כי על הא' הנה המן היה רוחני כי ויצו שחקים כו' למעלה מעולם הגלגלים שאין קל העיכול כמוהו:

צידה. מזון:

וטעם איש – שהוא בן אדם נברא מהאדמה.

אכל איש. כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים:

(כד) ועל הב' אמר וימטר עליהם שהוא קרוב שעליהם הוא כמו ועליו מטה מנשה ועל הג' אמר מן לאכול שהוא מוכן מעצמו לאכול כמו שהוא ועל הד' אמר ודגן שמים שהוא שכהפרש שבין דגן הארץ לגוון הארץ שנתהוה בה כך לדגן שמים ספיריות במן על גוון עצם השמים:

והטעם צידה - בעבור היותם תמיד הולכים.

לשובע. ר״‎ל להשביעם מכל מין שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א״‎כ הבשר שלא כהוגן:

(כה) ועל הה' אמר לחם אבירים כו' שעושה לאוכליו אבירים ועל הו' אמר צידה נתן להם שבמה שנתן להם יש טעם כל מבושל כצידה שאדם עושה מכל בישול שתאב ועל הז' אמר לשובע אך אין זה כ"א שתואנה היו מבקשים. כלל הדברים כי כל אלה יורו שרעה בלבבם על דבר העריות כמדובר ועתה חוזר אחר הראיה מהמן אל הענין הראשון מקברות התאוה ואמר:

ויקראו בית ישראל את שמו מן. דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו אותו מן, אבל עד שבאו בני ישראל לקרוא שמו מן, לא היה שמו מן, אלא לחם אבירים (תהלים עח כה).