Kommentar zu Tehillim 78:34

אם הרגום ודרשוהו וגו'. אף היא לא באמת אלא בפתוי בפה וכזבו בלשונם:

אם. אם זה במקום אשר ופירושו כשהרגם דרשו הנשארים כי ידעו כי חטאו ושבו ושחרו אל:

אם הרגם ודרשוהו כו' ושמא תאמר למה כלה שנותם בבהלה ולא קבלם בשחרם בבקר כד"א וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו כו' כי חטאנו הנה היה ראוי יכנעו וישובו בתשובה ואחר כך יעשו זה אך לעלות ההרה בלי דעת הננו וכו' לא זו הדרך וממה בא זה להם כי ראו כי חס עליהם ויגזור מלאת ששים שנה לכל אחד שהלא אלו הרגם שהיה גוזר להם הריגה ביומם אין ספק כי היו דורשים אותו יתברך ושבו ושלשו ושחרו אל כל זה היו עושים אך בראות האריכות חשבו לרפאות שברם על נקלה:

ושחרו. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי יח):

אם - ההרוגים היו סבת דורשים אחרים, או טעמו אז אמר להרגם, או כמעט והרגם.

אם הרגם. כאשר אמר להרגם במדבר חזרו ודרשו לה׳‎:

ודרשוהו. י"ס ודרשהו:

אם הרגם ודרשוהו, כמ"ש ויתאבלו העם מאד, ואז דרשו אותו וידעו שה' משגיח ושבו ושחרו אל הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו:

ושבו - עשו תשובה.

ושחרו אל. כ"כ ושי"ן במאריך:

ושחרו אל - שהתפלה בבקר לפני יתעסק אדם, בדברי צרכיו.