Kommentar zu Tehillim 78:45

ותשחיתם. שומטין את ביציהם:

ישלח. לא כתב המכות על הסדר כי אין חסרון בזה כי סדורים הם בתורה:

ישלח בהם כו' ראוי לשים לב אל שנותו את סדרי המכות שמקדים הערוב לצפרדעים והארבה אל הברד ועל פי דרכנו יתיישב מה שהשמיט כנים ושחין וחשך זולת מה שכתבנו והוא מאמרנו על פסוק אשר התעללתי במצרים ואת אותותי כו' והוא כי כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היה בה נס כפול ומכופל והוא בשום לב כי מה שעשה הערוב היה יכול לעשות על ידי הצפרדע שקדם והיה ע"י בריה יותר קלה והוא כי הצפרדעים שהיו מקרקרים בכריסם ומה גם לספר הזוהר שכל מים שהיו שותים היו משריצים צפרדעים בקרבם ולכן אשר נתן כח בצפרדעים לסרסם למה לא נתן להם כח לבקע כרסם האם קשה היה כח בשר כרסם מהשיש שברצפת הקרקע שהיה נבקע מפני הצפרדעים בעלותם הביתה ולמה לא תמית הצפרדע כאשר המית בהם הערוב כמו שאמרו ז"ל כי לא היה מצרי שלא היו צפרדעים בבטנו כי כלם היו שותים מים וכן למה השאיר הוא יתברך מהברד החטה והכסמת שלא נכו ומה גם לרז"ל האומרים כי פלאי פלאות הוצרך הוא יתברך לעשות בהם להשאירם והוא מן התימא למה יעשה הוא יתברך ניסא לשקרי וכן למה עצה טובה קא משמע למו במכת הברד באמרו ועתה שלח העז את מקנך ולמה לא הניחם ולא ישאיר מהם שריד כי רחמי רשעים אכזרי אך הורה הוא יתברך נס במה שמכה ונס במה שמעכב המכה מלהתפשט והוא ענין מאמרם ז"ל נוקם ה' ובעל חמה אמרו אין הקב"ה כבשר ודם שהאף והחמה מושלים בו ואין כח באדם לעכבה כי חמת אדם בוערת בו ועושה מה שאחר כך מתחרט אך הקב"ה הוא בעל ואדון על החמה לעשות ממנה מה שהוא חפץ אם למנעה אם לאחרה אם לומר די במקצתה ולהשיבה אחור מלגמור פעולתה והן אלה עשה הוא יתברך בעשר מכות שהביא על המצרים במצרים שלא השליט הצפרדעים להמית רק להשחית ולסרס בלבד ואם היה נותן בהם כח להמית כל אשר צפרדע בבטנו לא נצול גם אחד כי כלם שתו מן המים ושרצו צפרדעים בקרבו ולא מת אחד וגם בברד עשה פלאי פלאות לבלתי השליט המכה ההיא גם בחטה וכסמת כ"א עשה בהם פלאי פלאות ועיכב ביד המכה בל תתפשט הרבה וכן בברד התרה להאסף הביתה בעירם ומקניהם ולא השליט הברד בכל מקנה הירא את דבר ה' ולמה עשה כל זה לקצר כל יד מכה מאלו מלהתפשט עד מקום שידה מגעת הלא זה הדבר בא אסף וביארו והוא כי גזרה חכמתו יתברך להביא עשר מכות במצרים ככתוב אצלנו כי בם רצה הקב"ה לזכות את ישראל עין בעין יראו חידוש העולם שהיה בעשרה מאמרות אשר המכות האלו היו לעומתן כמבואר אצלנו באר היטב והנה ראה יתברך שאם הצפרדע היה משחיתם במי יתקיימו שאר המכות ומה יאכל הערוב ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים כי היה איש מצרי משלח עשר בניו עם איש יהודי לטייל עמו בגן ה' בארץ מצרים וריקן ישוב לביתו והיה המצרי מחזיק בכנף איש יהודי ואמר לו בני היכן הם אשר מסרתי בידך והיה משיב לו שב בני שב ואגידה לך אנכי בדרך נחני ה' והנה תערובת חיות רעות באו לקראתנו ובא הארי ונטל שנים והזאב א' והנמר א' והדוב א' כו' עד כלותם והנה אם הצפרדע היה ממית הכל מה היה אוכל הערוב על כן לא השליט ה' את הצפרדע כ"א לסרסם היא השחתה בלבד כמ"ש ז"ל וזה יאמר הכתוב ישלח בהם ערוב וכו' והוא בשום לב אל אומרו ישלח לשון עתיד ולא אמר שלח אך הוא לומר כי על אשר היה עתיד שישלח בם הוא יתברך ערוב ותאכלם על כן מתחלה צפרדע ותשחיתם בלבד שהוא סירוס ולא הרגם למען תחול מכת הערוב:

ערוב. תערובת מיני חיות:

ותשחיתם, וכן ותעל הצפרדע, המין בא בלשון נקבה :

ישלח - הזכיר ערוב תחלה כי היתה קשה ממכת הצפרדע, או פירושו וצפרדע כבר השחיתה אותם, כמו: וירם תולעים ויבאש ולא הזכיר, מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר, בעבור שנמלטו בני אדם ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה, גם צורך גדול יש למים.

וצפרדע. שם כלל לצפרדעים:

וצפרדע. שם מין שרץ המים: