Kommentar zu Tehillim 78:59

שמע. דברי ההכעסה שהיו אומרים בעובדם אלהי נכר:

אז שמע אלהים היא שכינה השורה במשכן שילה ויתעבר וימאס מאד בישראל:

ויתעבר. מל׳ עברה וזעם:

ויתעבר. כנ''ל (מ''ט) :

שמע - לאות שהכעיסוהו בדברים שדברו בו, על כן: שמע אלהים ויתעבר, מגזרת עברה שעבר חוק החרון.

(נט-ס) שמע אלהים ויתעבר, גדר העברה הוא שמתוך קצפו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא כנגדו, וכן פה ע"י שמאס מאד בישראל שהם חטאו כנגדו, עי"כ התעבר ויטש משכן שלו, שע"י העברה נטש את המשכן, וטעם העברה היה, כי אהל שכן באדם, שעקר משכן אהלו היה באדם, אם הם ראוים לכך, ואחר שבני אדם לא היו ראוים שישכון ביניהם, נטש את המשכן:

וימאס מאד. שהגלה הארון מהם:

וימאס - כי חרבן בית שילה קשה על כל ישראל.