Kommentar zu Tehillim 89:3

כי אמרתי עולם חסד יבנה. כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש (שמואל ב ז׳:י״ג) והכינותי כסא ממלכתו וגו', ד"א סבור הייתי שיהא העולם בנוי בחסדך ותכין אמונתך בשמים שתהא נכונה ומקוימת ומה היא האמונה אותה ההבטחה שהבטחת את דוד ע"י נתן הנביא לאמר כרתי ברית לבחירי להכין עד עולם זרעו (שם):

כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה: ת"ש מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה הא לאו הכי אסירא כיון דאשתרי אשתרי וכו':
(סנהדרין נח ע"ב)

אמרתי. חשבתי שלעולם יבנה החסד שעשה לדוד לתת לו המלכות לו ולבניו אחריו, וכמו השמים שתכין אמונתך בהם שלא תפסוק כי פירוש אמונה קיום כן תכין אמונתך עם דוד ועם זרעו כל ימי עד:

כי אמרתי דעו כי עולם חסד יבנה כי בראו יתברך בתורת חסד בלבד והנה זה היה בשני דורות שהיו בחיי אך אחרי כן מי יאמר במקומו אך הוא כי שמים שבהם גלגל חמה תכין אמונתך בהם על ידי מה שסדרת בגלגלי השמים סדר חמה ולבנה ותקופתם יוכלו להאמין אמונתך וזהו תכין אמונתך בהם וזהו וכשמת תלאה בגלגל חמה:

כי - אמרתי בלבי שחסד השם לעולם עומד ובנוי והנה יבנה, כמו: ובניתי לדור ודור כסאך סלה ושאמונתך נכונה היא בשמים והטעם כאשר השמים עומדים, כן אמונתך עומדת וזה החסד וזאת האמונה הם שאמרת.

כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם:

כי אמרתי, והנה בעת בריאת העולם נתגלו שתי המדות כאחת, כי ראשית הבריאה היתה מצד החסד הגמור, כי אז לא היה עוד שום נמצא במציאות שיבטיח לו הקיום והמציאות, וחקי הטבע נתיסדו אז בלא הבטחה וחיוב קודם רק בחסד גמור, וז"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שתחלת בנין העולם היה מצד החסד לבד, אבל אחר שע"י חסדו ברא את העולם ויסד וחקק חקי הטבע בששת ימי המעשה, אז נתיסדה מדת אמונה, ר"ל שקיום הנמצאים אחר שבראם בחסדו, וכן קיום חקי הטבע אחר שחקקם בחסדו הוא מצד האמונה ומדת האמת, שהוא כאלו הבטיח אז שיעמדו החקים והנבראים כל ימי עולם ולא יפחתו מיניהם ולא יגרעו חקיהם, וחקי הטבע הקבועים הנוסדים על אמונה הם מן השמים שהוא מעולם הגלגלים ולמטה, כי למעלה מן השמים הוא עולמות השכליים ששם מקום הפלאות שהם למעלה מחקי הטבע שלנו, ועל זה אמר שמים תכין אמונתך בהם:

שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך: