Midrasch zu Tehillim 89:3

תמורה א׳) עֵת לָלֶדֶת - כנגד הוֹדוּ לה׳ כִּי טוֹב, שכיון שנולד האדם אביו ואמו נותנין הודאה גדולה להקב״ה, שיצא מן הגידין ומן העצמות ומכל האברים, ונכנס והולך בחוליות השדרה עד בואו לשדרה, ומן השדרה לזכר ומן הזכר לרחם אמו, והוא נוצר שם ארבעים יום ועושה שם תשעה חדשים, ואחר כך יוצא ברתת ובזיע ובצער וצירי לידה, ויוצא בשלום. ולכך ראוי ליתן לה׳ הודאה גדולה שנאמר הודו לה׳ וגו׳. הכניסו בחסדו ובראו בחסדו, בחסדו הוציאו בחסדו העמידו, ולולי חסדו לא היה העולם נבנה, שנאמר כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פ"ט ג').

תָּא שְׁמַע: מִפְּנֵי מַה לֹּא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ט:ג׳) "כִּי אָמַרְתִּי, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".

הוספה:[יא] "וראה את ערותה והיא תראה את ערותו" – עד שיהיו שניהם מזידין. "חסד הוא" – ושמא תאמר קין נשא את אחותו!, תלמוד לומר "חסד הוא" והעולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד שנאמר "כי אמרתי עולם חסד יבנה".