Kommentar zu Tehillim 89:52

עקבות משיחך. סופי מלך המשיח ולשון משנה הוא בעקבות המשיח חוצפא יסגא:

אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ: ת"ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חיצי רעב משתלחים שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך) וכו':
(סנהדרין צז ע"א)

אשר. ומה חרפו עקבות משיחך התאחרות משיחך שמתאחר לבא ואומרים שלא יבא לעולם, וכן לא יעכבם, כי עקב הוא אחרית הגוף וסופו:

אמנם אשר חרפו אויביך ה' ונגעו בכבודך לא על כן נשאתים בחיקי והאריכות םיבב החירוף כי אשר חרפו הוא בזמן עקבות משיחך שהוא בשלהי הגלות שיחרפו על איחור משיחך ולא חלילה שחירופם חשוב בעיניך לעשות רושם ח"ו וגם לא ימשך מהאריכות חלילה לישראל פקפוק באמונת הגאולה כי על דבר חירופם אינו עושה בך רושם כי הלא ברוך ה' לעולם אמן ועל אמונתנו אדרבא אנו כופלים האמנה וזהו ואמן:

עקבות. ענץ התאחרות וכן לא יעקבם (איוב לז) ע״ש שהעקב הוא אחרית הרגל וסופו:

אשר - פירוש כי המחרפים הם אויבי השם.

אשר חרפו וגו׳‎. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא:

אויביך ה'. יש פסיק בין אויביך לשם שלא יהא כאומר שהאויבים הם אלוהות ח"ו ולהרחיק ג"כ משמו ית"ש כל לשון שנאה וחירוף ח"ו כי חייבים אנו לכבדו ולאהבו תמיד:

(נא) או יאמר זכור ה' חרפת עבדיך ומה היא חרפתם שאתי בחיקי כל רבים עמים שמתקיימים בזכותי ואת בני לא אוכל להושיע כי תמה זכות אבות ואין חרפה גדולה מזו שאבותם נושא וסובל מי שמצר את בניו ואת בניו לא יושיע:

וטעם עקבות משיחך – מגזרת בעקב עשו ועקבותיך לא נודעו. והטעם שאחרו פעמיו לבוא כאומרים נשברו עקביו, על כן לא בא עתה.

עקבות. דגש הקו"ף לתפארת:

(נב) ושמא תאמר למה אזכור חרפת העם ואנה עזבת חרפה אשר חרפו כלפי מעלה זה אינו מתדבק בך כי אשר חרפו אויביך ה' בין בחרבן ראשון בין בחרבן שני הם עקבות ופסיעות משיחך כאלו בכל פעם הוא פוסע ומתקרב קצת פסיעות למהר את הקץ: