Kommentar zu Tehillim 91:7

יפול מצדך אלף. לשון חנייה כמו (בראשית כ״ה:י״ח) על פני כל אחיו נפל:

יִפֹּל מִצִּדְּךָ ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך מאי ואומר וכי תימא אורחא דמילתא היא למיתב בימין ת"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכו':
(יומא נג ע"ב)

יפול. במלחמה שילחמו בני אדם אלה עם אלה תעבור דרך ביניהם בשלום ותראה שיפלו במלחמה משמאלך ומימינך, או פירושו על הדבר שיפלו בני אדם בעת הדבר מימינך ומשמאלך ואליך לא יגש הדבר:

יפול מצדך אלף כחות חיצונים הבאים להזיקך ורבבה מימינך כי לצד ימין הקרוב אל הקדושה יותר שם יזדרזו להרבות לידבק עשר פעמים על הנצמדים אל השמאל ואלה ואלה יפלו ממך בעזרתו בהיותך צדיק הנה לכל זה אליך לא יגש השם הנ"ל להפילם ולהצילך מפחד לילה כו':

יפול - הזכיר כי צל השם יסתירהו והוא יראה שיפלו לימינו ושמאלו רבים בבא הדבר, וזה טעם אליך לא יגש.

יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ״‎מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך:

יפול, והגם שיפול אלף מצדך השמאלית, ורבבה מימינך, ע"י החץ או הדבר, בכ"ז אליך לא יגש ולא יגע בך רע:

מצדך. משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק:

(ה) רק ממכון שבתו ישגיח ויעשה חפצך עד גדר שרק בעיניך תביט כו' והוא מה שמצינו בחכמי הגמרא עושי רצונו ית' שעל ידי תת עיניהם בעוברי רצונו ית' היו עושים אותם גל של עצמות כאמרו יהב ביה עיניה כו' ואין זה על ידי היות השראת שכינה בבית המקדש ותתפלל שם או שתתפלל ויבא אצלך וימית את הרשע בידיו כי אם שמלא כל הארץ כבודו והשגחתו בכל משלה בכל רגע לעשות רצון יראיו ועל כן כל מקום דיהבי רבנן עינייהו עושה רושם להמית רשע עד העשות גל של עצמות על ידי הבטה בלבד בלי שום הכנה זולתה וזוהו רק בעיניך תביט ושלמת רשעים שתביט בם תראה שילום אשמותם. וידוע כי אכין ורקין מעוטין לומר שמבלי הכנה זולת הבטת עיניך שתביט מיד ושלומת כו':

הבדלו מתוך העדה הזאת. הם עדת קרח, שהרי משה ואהרן היו עמהם פתח אהל מועד, ומשה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח. וא"כ העלו הוא פירוש הבדלו. ומה שהוצרך לומר הבדלו והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד השנים מתים והאמצעי נצול, וכענין שכתוב (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, וא"כ מה צורך לומר הבדלו. אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר, כענין האמור באשתו של לוט (בראשית י״ט:כ״ו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע. או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים, שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם.