Kommentar zu Tehillim 93:2

נכון. אז יכירו כי נכון כסא מלכותך:

ולא מבלתי יכולת חלילה כי הלא נכון כסאך מאז. שהוא השמים כסאך הוא נכון מאז מלכת בבריאת עולם אך אתה מעולם אתה ואינך תחת זמן ואינך צריך תבל:

כסאך. מרמז תמיד על הנהגת השמים עי' ישעיה (ו' א')

נכון - ובעבור שהזכיר הארץ כי היא העומדת בכח השם ועל מוצקה, שהיא הנקודה האמצעית והיא בעצמה נקודת כסא הכבוד, שהיא הקו הסובב, על כן: נכון כסאך מאז ובעבור שהזכיר כי כסאו עומד, אמר: ומעולם אתה - קדמון ואין ראשית לך, כאילו אמר: מעולם אתה יושב על הכסא.

מאז. מאז בראת העולם:

נכון, השמים נקראים בשם כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, והוא הנהגת מערכת השמים שעל פיו ינהיג העולם לפי חקי הטבע הקבועים, וכסא זו נכון מאז, שמששת ימי הבריאה הכין את הכסא שבאמצעותה ינהיג כפי חקי הטבע, ובכ"ז לא ינהיג ע"י הכסא לבדה שהיא המערכת, רק מעולם אתה, גם אתה בעצמך נמצא מעולם להנהיג שלא באמצעות הכסא רק ע"י הנהגה אחרת נסיית השגחיית שמיוחס אליך בעצמך:

מאז ומעולם אתה. כלומר קודם העולם ואתה בראת העולם:

(א) או יאמר בשום לב אל החלו שלא לנכח שלא אמר מלכת לבשת ויצא לנכח באמרו תכון תבל והוא בהזכיר מאמר ספר הזוהר שבבריאת העולם עאלת אורייתא קמי קודשא בריך הוא ואמרת אי את בעי דין לית עולם ואמר לה על מגן אתקריתי ארך אפים והנה ידוע כי התורה נקראת עוז כמ"ש ז"ל שבמתן תורה הלכו כל האומות אצל בלעם ואמרו לו מה הן הקולות וברקים אלו האם הקב"ה מביא מבול לעולם אמר להם ה' עוז לעמו יתן הקב"ה נותן תורה שנקראת עוז לישראל עמו ועוד ידענו מרז"ל כי מתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ולא היה העולם מתקיים עד ששיתף מדת רחמים ושעל המחשבה הא' נאמר בראשית ברא אלהים ועל המעשה נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ונבוא אל הענין והוא שאמר המשורר כאשר ה' מלך שהוא עד לא עשה ארץ וחוצות הנה תחלה השם הנז' גאות לבש שהוא להתגאות למעלה מן העולם לבלתי הטפל בו כ"א להניח את מדת הדין הוא האלהים הוא שכינה בלבד היא מדת הדין לברוא את העולם אך כאשר לבש ה' הגאות הנז' אז העוז שהוא התורה התאזר נגדו יתברך ואמר אף אתה עם מדת הדין ראוי תכון תבל באופן בל תמוט מה שאין כן אם שם הרחמים גאות לבש ועולה ופורש מן העולם שתבל ימוט ואין עולם:

ומאז. ר''ל מעת תכון תבל בל תמוט :

מעולם. מטרם בראת העולם אתה הוא:

(ב) ואין צריך לומר תבל שהוא כללות הארץ כ"א גם השמים כסאך הוא נכון מאז שמעולם אתה ה' בעל הרחמים שנשתתפת עם מדת הדין ומעולם אתה ולא למעלה מן העולם כאשר גאות לבשת והיית מניח העולם אל מדת הדין:

ששה דברים קדמו לבריאת עולם. יש מהם שנבראו. ויש מהם שעלו במחשבה לבראות. התורה וכסא הכבוד נבראו קודם לעולם. התורה. שנא' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). כסא הכבוד. דכתיב נכון כסאך מאז (תהלים צג ב). האבות. עלו במחשבה לבראות. שנא' כבכורה בתאינה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט' י). ישראל. עלו במחשבה להבראות. שנא' זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב). בית המקדש. עלה במחשבה לבראות. שנא' כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמי' יז יב). שמו של משיח. עלה במחשבה לבראות. שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). ר' אחא ב"ר זעירא אמר אף התשובה. שנא' בטרם הרים יולדו (שם צ ב). וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם שם ג).

תורה קדמה לכסא הכבוד. שנא' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב) לאותו שכתוב בו. נכון כסאך מאז (תהלים צג ב). א"ר יונתן תנאים התנה הקב"ה עם מעשה בראשית. שנא' אף ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (ישעי' מה יב). צויתי את הים שיקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה. שנא' האזינו השמים ואדברה (דברים לב א). וצויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע. שנא' שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב). צוית את הכוכבים שילחמו עם סיסרא. שנאמר הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ). צויתי את העורבים לכלכל את אליהו. שנאמר והעורבים מביאים לו וגו' (מ"א יז ו). צויתי את האור שלא תזיק חנניה מישאל ועזריה. צויתי את האריות שלא להזיק לדניאל. צויתי את הדג להקיא את יונה. שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה (יונה ב יא). הן אלה קצות דרכיו. בוא וראה כמה גדול מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ומה אדם שלא נצטוה אלא מצוה אחת. ולפי שעבר גרם לו ולדורותיו אחריו מיתה. צדיקים על אחת כמה וכמה שיזכו להן ולדורותיהם עד סוף כל הדורות. כיון שראה אדם שחטא פירש מן האשה. כיון שצפה שעתידין ישראל לקבל תורה בסוף כ"ו דורות מיד והאדם ידע.