Kommentar zu Tehillim 96:2

מיום ליום. ר"ל תמיד בכל יום: וטעם בשרו, זה לזה אף על פי שכולם ידעו כאחד הישועה מכל מקום יהיה סיפור הישועה חביבה בעיניהם בכל יום ויום כאילו נהיתה אז כי הבשורה היא חידוש הסיפור והוא ערב על האדם ביום שמעו ואחר כך הולך ומתמעט הערבות ההוא, ואמר כי בכל יום ויום ערב הסיפור הישועה כאלו אותו היום הוא יום בשורה:

שירו לה' כו' אחרי אומרו כי לה' כל הארץ מה יהיה היתרון מכר לישראל על יתר אומות לזה יאמר שירו ישראל לה' ברכו שמו שהוא כי יושפע לכם על ידי השיר שפע נבואיי כמה ד"א ונבאו בניכם ובנותיכם כו' מה שאין כן לגוים בשירם כאשר יבא וזה אמר שירו לה' כו' לומר מה שאמרתי לישראל שירו לה' הוא כי ברכו שמו שהוא שעל ידי השיר חדש ברכו שמו שהוא כי תמלאו כח את רוח ה' שהוא המשיך שפע הנקרא ברכה מהמלוא העליון וזהו ברכו שמו ויתכן כי בכלל הדבר הוא כי שמו יתברך שהוא בפירוד אותיות י"ה מאותיות ו"ה על ידי השיר חדש שיעלה השבח למעלה ישפיע ברכה להתחבר האותיות והיא ברכה בשמו יתברך עצמו כי על ידי אותו השפע יכנע כח טומאת שרו של עמלק ויתקיים ענין כי יד על כס יה מלחמה כו' ועל ידי אשר תוסיפו בשיר בחצרות ה' מהתהפכות השפע הנמשך לכם מלמעלה יושפע בכם רוח הקדש עד גדר שתבשרו יום יום מה שעתיד הוא יתברך להוסיף בישועתו מחר וזהו בשרו מיום ליום ישועתו כי אין לך יום שאין תשועה הולכת ונוספת יום יום ואמר כי בכל יום יבשרו ברוח הקדש מה שיהיה במחרתו:

בשרו. ענינו השמעת חדשות:

ברכו. עי' גדר הברכה לקמן קל''ד

שירו - שמו הנכבד שהוא שם העצם.

בשרו מיום ליום. בכל יום בשרו זה לזה על הישועה חדשה:

מיום ליום. ובד"ה מיום אל יום:

שירו לה'. קב"ה ברכו שמו שכינתיה הנקראת שם. כי גדול ה' ומהולל מא"ד גימטריא מ"ה כמספר הויה במילוי אלפין והם אותיות אדם מאד. נורא הוא על כל אלהים ולזה שם אדם לא יתכן לומר בלשון רבים כמו גבר גברים אנוש אנשים חכם חכמים. ארץ החיים:

שירו, מפרש נגד מ"ש שירו לה' שיר חדש, והוא שעם מה שתשירו לה' תברכו שמו, שהברכה לא תבוא רק על הטובה וההשפעה שישיגו ממנו, שהעכו"ם שלא הכירו שהוא המנהיג והמשפיע כל טוב הם רק יהללו שמו, אבל לא יברכוהו, אבל אתם תברכו שמו, כי תדעו שהוא המשפיע שפע ברכה, כי תבשרו מיום ליום ישועתו, שישועתו מתחדש בכל יום, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומצמיח ישועות חדשות בכל יום, ומבואר כי הבשורה לא תהיה על דבר הרגיל, רק על דבר שביאתו מסופק והוא בלתי רגיל לבא בתמידות, שלא יצדק לבשר שהאיר השחר בבקר, כי הוא דבר המתמיד ומוכרח לבא, ולכן אמר כי גם ישועתו המתמדת בכל יום תבשרו, שתבשרו שהוציא המאורות, כי גם יציאתם אינו דבר המוכרח רק תלוי ברצונו שמחדש בכל יום מעשה בראשית ספרו, ונגד מ"ש שירו לה' כל הארץ מפרש ספרו בגוים כבודו, כי עד עתה היו בין העכו"ם שתי כחות, שהם גוים ועמים, (שמבואר אצלי שעמים הם חשובים יותר מן הגוים) שהגוים הפחותים לא ידעו מה' כלל, והעמים החשובים שידעו שיש ממציא ראשון וסבה ראשונה לא ידעו שהוא מושל ומשגיח ושהיכולת בידו לעשות בכל הבריאה כחפצו, ולפי דעתם ראוי לעשות לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא לברך אותו, ולא לספור נפלאותיו, כי לא האמינו שהוא מנהיג העולם ופועל ישועות וברכה, ושבכחו לעשות נפלאות ולשדד הטבע, ועתה גם גוים הפחותים יכירו כבודו, שהוא הסבה הראשונה, והעמים החשובים שהם הכירו כבודו גם עד עתה, יכירו עתה נפלאותיו, וידעו שבידו לשנות ולהרוס את הטבע כחפצו:

בשרו. הבשורה הוא רק על דבר חדש בלתי מוכרח לבא מעצמו, ובא תמיד על דבר טוב, לבד ש''א (ד' י''ז) שבא על דבר רע מצד שראהו בעיניו, עי''ש :

בשרו - אתם עם ה' אלה לאלה.