Kommentar zu Tehillim 96:4

אלהים. הם המלאכי' יגדלוהו וירוממוהו ויהללוהו וטעם זה הסיפור כי אז יודו כל העמים בו וישראל הם שיודיעו בעמים כי הוא גדול ומהולל:

ואם יאמר איש מה צורך לספר לגוים נפלאות אל הלא בכל מקום גדול שמו בגוים כמאמר הנביא לזה אמר הן אמת כי גדול ה' ומהולל מאד בגוים מכל אלהים אבל אין מוראו יתברך עליהם כי על כן את אלהיהם הם עובדים שאם נורא הוא הוא על כל אלהים שהם שרים של מעלה וכיוצא כי למה שיש בהם השכלה ישכילו כי אלהים צורם וייראו ממנו מה שאין כן הגוים עובדיהם על כן למען ייראו צריך לספר להם נפלאותיו יתברך:

כי - אף על פי שתספרו כבודו ונפלאותיו, הוא יותר גדול ומהולל מאד על כל אלהים - הם המלאכים, כי הוא אלהי האלהים.

על סל אלהים. הם השמש והירח וכל צבא השמים שהיו העובדי גלולים עובדים להם וקבלום לאלוה:

נורא הוא. ובד"ה ונורא:

כי גדול, נגד מ"ש ספרו בגוים כבודו, מפרש כי גדול ה' ומהולל מאד, שם גדול מורה שהוא הסבה הראשונה והאחרונה לכל דבר, כמ"ש בכ"מ, ור"ל שכחו מתפשט על כל ההויה, ובכ"ז הוא מהולל מאד, מפני שהכל נעשה בתכלית החכמה והחסד, עד שבכל פרט נראה יכלתו וכחמתו וטובו, ונגד מ"ש בכל העמים נפלאותיו מפרש כי נורא הוא על כל אלהים, שבל תאמר שכחות הטבע הם קצובים באופן שלא יוכל לשנותם עוד, כמו האומן אחר גמר מעשהו שאין המעשה צריך לאליו עוד, וכן כחות הטבע עומדים בפ"ע ופועלים בכחם, רק הוא נורא על כל אלהים, שכל הכחות מתיראים ממנו, כי יכל לשנותם ולבטלם, כי חיתם וקיומם תלוי ברצונו, ובהסתלק רצונו מהם יהיו כאין: